הבריתות שבין הקב"ה לעם ישראל
מחבר המאמר סוקר את הבריתות שהיו לארוך הדורות דרך האבות, סיני ועד הכניסה לארץ
"ענין כריתת ברית הוא כששני בני אדם או שתי אומות מוצאים קורת רוח זה מזה כורתים ברית יחדיו שתמיד יהיה התייחסותם זה לזה כפי אותה השעה של כריתת הברית, והיינו שתמיד לא יפסק ברית אהבתם אפי' אם המאורעות שיבואו אח"כ יחייבו את הפרעת אהבתם, וזהו כוחו של ברית שתמיד יהיה נידון התייחסותם עפ"י אותה השעה שכרתו ברית ביניהם ושהיה קורת רוח ביניהם".[2]
בתנ"ך מתוארות בריתות רבות בין אנשים ואומות, אך לא רק בין אנשים נכרתות בריתות, אלא גם בין בורא עולם ובין ברואיו. הברית היא האופן בו מתאר התנ"ך את יחסו של הקב"ה לעולמו. לפיכך, הברית היסודית שכרת הקב"ה היא ברית עולם, שנכרתה עם המציאות, על כך שחוקי הטבע ינהגו כמנהגם ולא ישתנו. ברית זו נקראת גם ברית שלום, המרמזת על הוויתור וההסכמה שקיבלו על עצמם כוחות הטבע, המנוגדים זה לזה, כדי לקיים את העולם.[3] הבריתות בין הקב"ה לבני האדם שוזרות את התנ"ך ואת ההיסטוריה האנושית, למן הברית עם נח על כך שלא יהיה שוב מבול,[4] ועד הבריתות המרמזות על העתיד לבוא. ברית היא לעולם עניין של הכלל. אף כאשר בריתות נכרתות לכאורה עם יחידים הרי מטרתן היא למען הכלל. כך, הברית עם נח נכרתת למען הקמת האנושות החדשה, הברית עם אברהם מקימה את התהליך של בניית האומה הישראלית והברית עם דוד היא ברית המלוכה, הן לאותה העת והן לעתיד לבוא.
הבריתות שבין הקב"ה לבין עם ישראל משתיתות את מערכת היחסים בין ה'-המלך לבין בניו-עמו. יחד עם זאת, ניתן למצוא ברית שנכרתה לצורך קיומה של מצוה מסויימת,[5] כמו גם ברית שנכרתה עם משפחה אחת או שבט אחד מתוך כלל העם, אך כאמור, גם בריתות אלו הן למען כלל ישראל.[6] לבסוף, מתוארות בתנ"ך גם בריתות שנכרתו בין בני אדם, "לפני ה'".[7]
במכילתא דרשב"י (שמות לג, יז) נימנו עשר בריתות:[8]
- הקשת
- המילה
- השבת
- עבודה זרה
- תלמוד תורה
- שחרור עבדים
- הכהונה
- לויה
- מלכות בית דוד
- ארץ ישראל
במאמר זה אוכיח כי הבריתות אשר כרת ה' עם בני ישראל, החל משתי הבריתות עם אברהם וכלה בברית עם בית דוד הן נקודות הציון בהתפתחותו של עם ישראל, בעבר, בהווה ולעתיד לבוא. תחילה, הבחירה באברהם, להיות אבי עם הסגולה, דרך הבריתות עם העם היוצא ממצרים, ועד כינון המלכות בברית עם בית דוד. הברית עם בית דוד היא גם הברית המרמזת על העתיד לבוא.
הבריתות עם האבות
שתי בריתות נכרתו בין הקב"ה לאברהם אבינו: ברית בין הבתרים, וברית המילה.
ברית בין הבתרים הייתה על ירושת הארץ: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (בראשית טו, יח). ברית בין הבתרים היא ברית חד צדדית, רק מצד הקב"ה. לפיכך, היא מעין המשך להבטחות שניתנו לאברהם קודם לכן[9] באמצעות גושפנקה בריתית.[10]
ברית המילה היא הברית הראשונה שהיא הדדית. ההתחייבות מצד הקב"ה כוללת שני סעיפים: א. "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם" (בראשית יז, ח) עם תוספת הבטחה לברית בין הבתרים, בה מתחייב ה' שעם ישראל יחזור לארץ ישראל גם לאחר הגלות.[11] ב. "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (בראשית יז, ז), כלומר "שהוא בכבודו ינהיג אותם, ולא יהיו בממשלת כוכב ומזל או שר משרי מעלה".[12] ההתחייבות מצד אברהם וזרעו היא מילת הערלה.[13] רש"י[14] הגדיר ברית זו בתמציתיות: "ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצוה זו". בדבריו מתווסף שהברית כוללת גם התחייבות מצד ה' לאהוב את עם ישראל. [15] כך פירש גם ראב"ע את הפסוקים בתחילת פרשת עקב (דברים ז יב-יג): "וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ", שהאהבה כלולה בברית ואינה תוספת עליה.[16]
המילה מאפיינת את עם ישראל, מחמת שהיא הקיום של הברית מצדנו, ובה מובטח אברהם שזרעו יהיה ל"עם ה' ".[17]
הבריתות שכרת ה' עם אברהם אבינו וזרעו, חזרו ואושרו בבחירתם של יצחק - על פני ישמעאל, ויעקב - על פני עשו, להיות נושאיהן של הברית והסגולה.[18] אשר על כן, הירידה למצרים של יעקב – ישראל ובניו - בני ישראל היא היישום של הבריתות שכרת הקב"ה עם אביהם אברהם – הקמת האומה הישראלית. הצירוף בכור הברזל המכין אותם להיות ראויים להיות 'בנים לה''-'בני ברית', במעמד הר סיני; ותלאות המדבר המביאים אותם לעלות בדרגה לכלל 'עם ה'', בערבות מואב, מגיעים לשיאם בברית על הארץ.
מברית סיני ועד הכניסה לארץ
יציאת בני ישראל ממצרים ועמידתם לפני הר סיני פותחים את התהליך ההיסטורי של הפיכתם מ'עם עבדים' ל'עם ה''. לפני מתן תורה אומר הקב"ה לעם ישראל (שמות יט, ה): "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ". הברית עליה מדובר בפסוק זה מתפרשת - לפי דעה אחת[19] - על ברית המילה, ובכך ברית המילה וברית סיני מחוברות זו לזו,[20] ולדעה אחת על ברית התורה.[21]
בסוף פרשת משפטים (שמות כד, ו-ח) כורת הקב"ה ברית עם ישראל כחלק מקבלת התורה,[22] בברית זו, עם ישראל קיבל על עצמו לקיים את דברי התורה. ברית זו היא על הנאמר במעמד הר סיני,[23] היינו עשרת הדברות, שנכתבו לאחר מכן על "לוחות הברית"[24] ונקראו משום כך בשם זה,[25] וגם הארון שבתוכו הן מונחות נקרא "ארון הברית" מחמת כך.[26]
שתי בריתות המכוונות לעם כולו אנו מוצאים בפרשת "כי תשא". נחלקו המפרשים בביאורם, כמו גם בשאלה אם הן בריתות נפרדות.
בשמות לד, י נאמר: "וַיֹּאמֶר, הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם, וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ". ברית זו היא על השגחת ה' המיוחדת על עם ישראל,[27] וזה כעין חזרה על הנאמר בברית המילה לאברהם אבינו. בברית זו אין החייבות מצד עם ישראל אלא רק מצד הקב"ה.[28]
בסוף הפרק (כז-כח) נאמר:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה, וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים.
פרשנים נחלקו בביאור הנאמר בפסוקים אלו:[29] ראב"ע[30] מפרש שזו הברית שמוזכרת בפסוק י,[31] ואילו רמב"ן מפרש שהכוונה לברית חדשה שבאה כתחליף לברית שבפרשת משפטים, זו שהופרה על ידי עם ישראל בחטא העגל. הברית הנוספת באה להדגיש שלמרות חטאם של ישראל, הקב"ה לא מפר את הברית. אברבנאל[32] מבאר שאין כאן כריתת ברית חדשה, אלא רק אזכרה של הברית של פרשת משפטים. לדבריו, אין כאן התחייבות נוספת מצד עם ישראל.[33]
ברית נוספת נכרתה בפרשיות "כי תבוא" ו"נצבים",[34] וברית זו כוללת את התוכחה שבפרשת כי תבוא. בברית זו נאמר[35] שהיא מתווספת על ברית הר חורב, וביארו פרשנים[36] שהכוונה לתוכחה
[1] הסתייעתי רבות באמו"ר הרב איתן שנדורפי שליט"א, ובמאמרים הרבים שכתב בנושא הברית (חלקם יצויין להלן).
[2] הרב יעקב משה חרל"פ, אורי וישעי (מי מרום ז) פרק טז. וראה בדומה לזה "לקוטי תורה" לאדמו"ר הזקן פרשת נצבים אות ב (דף מד טור ב).
[3] מלבי"ם, התורה והמצוה, בראשית ו, יח, במדבר כה, יב; תהלות דוד (תהלים) קה, ט. ראה עוד: אורי בגנו, תורת המדינה למלבי"ם, תשע"ט, עמ' 46-45.
[4] בראשית ט, ח-יז.
[5] על השבת - שמות לא, טז; ועיין הדר התורה שמות עמ' 419-436 בביאור מה הברית בשבת; על שילוח עבדים - ירמיהו לד, יג; אמנם יש שפירשו שאין שם ברית מיוחדת אלא הכוונה לברית שבמעמד הר סיני, ראה אברבנאל, מצודת דוד, מלבי"ם ודעת מקרא שם, ועיין הדר התורה שם עמ' 427-447. ראה עוד ויקרא ב, יג; שם כד, ח.
[6] עם משפחת הכהונה - במדבר יח, יט ושם כה, יג, וראה מלאכי ב, ח; ועם משפחת המלוכה – שמואל ב' כג, ה; תהלים פט, ד; שם, מ; דברי הימים ב' יג, ה; וראה ישעיהו נה, ג וראב"ע שם.
[7] ראה שמואל א' כג, יח; שמואל ב' ה, ג; מלכים ב' יא, ד; דברי הימים א' יא, ג; דברי הימים ב' כג, ג, ושם טז.
[8] רשימה זו מוסיפה שתי בריתות על הבריתות הכלליות שנסקרו במאמר זה: את הברית על ע"ז, ואת הברית על לימוד תורה. בריתות אלו לא הוזכרו במאמר זה משום שאינן פשט הפסוקים: הברית על איסור ע"ז מקורה לפי המכילתא דרשב"י, מהפסוק (שמות יט, ה) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי", ולהלן התפרש פסוק זה על ברית המילה או ברית התורה (וראה בהגהת הגר"א שמצויינת להלן הערה 28, אשר מוחק מהמכילתא את הדעה שכוונת הפסוק לברית על איסור ע"ז). הברית על לימוד תורה מקורה בפסוק (שמות לד, כז): "כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל", וראה להלן הערה 31. עוד על מדרש זה, ראה הדר התורה שם עמ' 439-444.
[9] בראשית יב,ז; שם יג, טו-יז.
[10] רמב"ן, שם, מבאר את התוספת של הברית על פני ההבטחות הקודמות, ואת הסיבה שבתחילה הייתה רק הבטחה ולאחר מכן גם ברית.
[11] רמב"ן שם, וראה ביאור התוספת בהדר התורה בראשית עמ' 62-63.
[12] רמב"ן בראשית טו, יח.
[13] בראשית יז, י. עיין רש"י יהושע ה, ד, שבאר כי אי אפשר לרשת את ארץ ישראל ערלים. כן ראה פירוש הרמב"ן לשיר השירים ח, יג, שיהיה שלב שלא תהיה לישראל זכות מלבד זכות המילה.
[14] בראשית יז, ב.
[15] בהעמק דבר (בראשית יז, א) הקשה שאהבה לא נזכרה בברית זו, וביאור דברי רש"י הם ש"לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים" זו אהבת ה', ראה הדר התורה בראשית עמ' 57.
[16] אברבנאל שם הקשה על דבריו, וראה הדר התורה דברים עמ' 95-96 שביאר את דברי הראב"ע כדברי רש"י, ולדבריו ההתייחסות שם היא לברית המילה, ואילו אברבנאל סובר שהפסוקים בפרשת עקב מתייחסים לברית בין הבתרים.
[17] עיין משנה נדרים ג, יא. וראה שו"ת הרמב"ם (בלאו) סי' ריד שגרס בברכת "אשר קדש" הנאמרת אחרי המילה: "על כן בשכר זו אל חי חלקנו לעד". הרמב"ם מבאר "שבשכר זאת המצוה היה אל חי חלקנו לעד, כמו שהבטיח בה ואמר (בראשית יז ז) 'והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם ברית עולם להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך' ". ראה עוד יד הקטנה הלכות מילה פ"א אות ב.
[18] ראה שמות ו ד; ויקרא כו, ב. וע"ע הדר התורה שמות, עמ' 56-66; מלבי"ם, התורה והמצווה, בראשית, ט"ו: י"ב; י"ז: א, כ"ה: כ"ב-כ"ג, כ"ז: א, ה, ט"ו, כ"ב ל"ב: כ"ז-ל, ל"ה-ל"ו, ל"ג: י"ז; דברים, א: ב; נחלת יהושע, כ"ד: ב-ד. עוד על מסגרת הניתוח של 'הלב והסגולה' בהגות המלבי"ם, ראה: אורי בגנו, תורת המדינה למלבי"ם, תשע"ט, עמ' 65-61.
[19] דעת ר"ע במכילתא דר' ישמעאל (בחדש פרשה ב); דעת ר' אליעזר במכילתא דרשב"י כאן; תנחומא לך לך כ; וכן ביאר רמב"ן (שמות יט, ה).
[20] בספר מעשי ה' (מעשי אבות פרק יג) ממשיל את המילה לשידוכין בין עם ישראל לקב"ה, ואת מתן תורה לחופה.
[21] דעת ר' אליעזר במכילתא דר' ישמעאל הנ"ל, על פי גירסת הגר"א.
[22] פרשנים נחלקו מתי נאמרו פסוקים אלו: רש"י (שמות כד, א) כתב שהם נאמרו עוד לפני מתן תורה, ואילו רשב"ם ראב"ע ורמב"ן כתבו שהם נאמרו לאחר מתן תורה. ראה על כך עוד בהדר התורה שמות עמ' 149-158: "האם אמרו בני ישראל "נעשה ונשמע" לפני מתן תורה?".
[23] ראה דברים פרק ה.
[24] דברים ט, ט, יא, טו.
[25] שמות לד, כח; דברים ט, ט.
[26] ראה מלכים א' ח, כא; דברי הימים ב' ו, יא.
[27] ראה: תרגום יונתן; רש"י; רשב"ם; ראב"ע; ספורנו.
[28] בר"ה יז ע"ב נאמר שהברית כאן היא על כך ששלוש עשרה מדות של רחמים אינן חוזרות ריקם, אך אין זה פשט הפסוקים, עיין שם במהרש"א.
[29] בחז"ל (גיטין ס ע"ב; תנחומא נח ג; מכילתא דרשב"י שמות לג יז) נאמר שברית זו נכרתה על תורה שבעל פה, אך אין זה פשט הפסוקים - ראה רבנו בחיי כאן.
[30] בפסוק י.
[31] כך ניתן להבין גם מדברי רב האי גאון (הובאו בפירוש רב נסים גאון לברכות מט ע"א), אשר מנה את שלושת לשונות הברית האלו כדבר אחד, עיי"ש.
[32] בסיום פרקנו.
[33] לפי הרמב"ן, כפי שיובא לקמן, יש בברית זו אלות וקללות, וא"כ יש כאן התחייבות מצד עם ישראל, אלא שאין זו התחייבות לביצוע פעולות.
[34] דברים פרקים כח-כט (בפרט כח ,סט; כט, ח, יא).
[35] דברים כח, סט.
[36] רש"י; רשב"ם ועוד. ע"ע ברכות ה ע"א; תוס' שבת יג ע"ב, ספורנו ויקרא כו, מו.
