"קרבן פסח - קרבן יחיד כעין קרבן ציבור"
האם קרבן פסח הינו קרן יחיד או קרבן ציבור? המהפך בין יחיד ללאום שבא לידי ביטוי בפסח, בא לידי ביטוי בצורת הקרבן.
יש מהקרבנות - כתמידים ומוספים ושכמותם, שסיווגם הוא "קרבן ציבור"; לעומתם יש מהקרבנות - כעולת ראיה וקרבן יולדת ושכמותם, שסיווגם "קרבן יחיד". כך הם רוב הקרבנות, ואולם יש מהם "חריגים". יש קרבן ציבור שהוא כקרבן יחיד - שגגת הוראה של בית הדין הגדול. במקביל, קיימת דוגמה הפוכה: קרבן יחיד שהוא כקרבן ציבור - קרבן הפסח.
כך כתב הרמב"ם, בהקדמת פירושו למשנה לסדר קדשים: "קרבן יחיד כעין קרבן צבור - הוא קרבן פסח ששוחט כל אדם ביום ארבעה עשר בניסן". ובמה בא סיווג ייחודי זה לידי ביטוי? ממשיך (שם) הרמב"ם ומבאר:
"דמיון סוג זה לקרבן צבור, לפי שהוא דוחה את השבת ואת הטומאה כמו קרבן צבור, לפי שהכלל אצלנו כל קרבן שקבוע לו זמן דוחה את השבת ואת הטומאה, וכל שאין קבוע לו זמן אינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה".
לא מעט פרשנים ביארו בדרך זו את שורשו של "מעשה הלל ובני בתירא" שמתואר בתוספתא (פסחים ד, יג-יד), בירושלמי (פסחים ו, א) ובבבלי (פסחים סו ע"א). לא מעט הבדלים ישנם בין התיאורים השונים שבמקורות השונים, ברם הכל מזסכימים שהאירוע קרה בשנה בה "ערב פסח חל בשבת". בשל כך עלתה השאלה אם להקריב את הפסח בזמנו, היינו בשבת. הספק היה, אם מעמד הפסח הוא כקרבן ציבור, ויוקרב בשבת כדין קרבנות ציבור שדוחים את השבת; או שמא מעמד הפסח הוא כקרבן יחיד, ואז דינו להידחות לאחר השבת כדין קרבנות היחיד שאינם דוחים את השבת. בני בתירא הסתפקו בדבר, עד שבא הלל והבהיר שהגדרת הפסח היא "קרבן יחיד כעין קרבן ציבור", ולכן דוחה שבת.
מרן הראי"ה קוק זצ"ל ביאר (עולת ראיה, א', עמ' קעח-קעט) שמעמדו ההלכתי הייחודי של קרבן הפסח, אינו אלא בבואה של מעמדו המהותי של חג הפסח:
"הופעת הקדושה המקשרת את הכח הלאומי הכללי של כנסת ישראל להיות כאיש אחד ממש, עד שקרבן היחיד של כל אחד נחשב כקרבן ציבור, זהו העניין המתגלה בפסח... הכלל כולו מתאחד בזה, לא התאגדות חברתית מקובצה מאישים בודדים, שעל ידי המגע המשא ומתן היומי הם מתאחדים יחד לחטיבה אחת, אלא התגלות יחוד עליון שהכללות של האומה שמתאחדת על ידי קדושת הפסח, נעשתה לאישיות יחידה ממש".
יציאת מצרים הפכה 'יחידים' ל'לאום'. לא לאום רגיל שעיקרו התאגדות פרטים שלהם אינטרס חברתי משותף, אלא לאום שמהותו "התגלות יחוד עליון - אישיות יחידה ממש". אין לך אפוא כקרבן הפסח בכלל, וביותר בשנה שבה י"ד בניסן חל בשבת, כדי לבטא מסר זה. קרבן יחיד שדוחה שבת מהווה אפוא הצהרה: "הכלל כולו מתאחד".
