קניית ומכירת מקרקעין בארץ ישראל - מאברהם ועד ל'כנסת'
למדינה בעלות מוחלטת על הקרקעות, ולאזרחי המדינה אין אלא זכויות במקרקעין, לפי כללים שקבועים בחוק- מדיניות זו תואמת את הנאמר בתורה : "והארץ לא תימכר לצמיתות, כי לי כל הארץ".
קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו היא קנין המקרקעין הראשון בארץ ישראל שמסופר בתורה. ביטוי אחד בהליך הקנייה מעורר תמיהה: "ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא, השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב". הביטוי "ויקם" אינו יכול להיאמר ביחס לשטח קרקע שהינו דומם, ולא בכדי שיברו פרשנים קולמוסיהם לביאור הדבר.
אחד מהם הוא רבי עובדיה ספורנו, ומפרשנותו למדים אנחנו עקרון בקניית מקרקעין, שכוחו יפה עד היום והוא גם מעוגן בחוקי מדינת ישראל. לדידו: "נתקיים בחותמיו של ספר המקנה". כלומר, אברהם תיעד את העברת הבעלות במסמך חתום. פעולה זו, שקרויה כיום "רישום בטאבו", הכרחית כדי לסיים הליך של רכישת דירה, זאת מכח חוק רישום זכויות המקרקעין בישראל.
כך מחד גיסא, ואולם מאידך גיסא מעשהו של אברהם, שקנה את השטח מבעלות פרטית והעביר אותה על שמו, כמעט ואינו שייך מאז כינונה של המדינה. בשנת תש"ך (1960) נחקק חוק יסוד: "חוק מקרקעי ישראל". חוק זה בא להבטיח שהבעלות על נכסי המקרקעין של מדינת ישראל תישאר שלה ולא תוכל לעבור למאן דהו, לא בדרך של מכירה ולא בכל דרך אחרת. חוק יסוד זה חל על נכסי מקרקעין של המדינה ("קרקע, בתים, בניינים וכל דבר המחובר לקרקע חיבור קבע"), שהם כ-93% משטח המדינה. כלולים בו גם אדמות רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל שאדמותיה הם 17% משטחי מקרקעי ישראל. כלומר, למדינה בעלות מוחלטת על הקרקעות, ולאזרחי המדינה אין אלא זכויות במקרקעין, לפי כללים שקבועים בחוק.
מדיניות זו תואמת ביותר את הנאמר בתורה (ויקרא כה, כג): "והארץ לא תימכר לצמיתות, כי לי כל הארץ". ובאמת, יש שטוענים שפסוק זה היה בסיס עיקרי לתביעת חברי הכנסת הדתיים להחלת חוק זה בזמנו. כך או כך מייחלים אנו לעת שבה כל שטחי ארץ ישראל יהיו בידיים יהודיות, בין ציבוריות ובין פרטיות, במהרה בימינו.
