"עת שערי רצון להיפתח – עוקד והנעקד והמזבח"
עיקרו של ראש השנה הוא המלכת ד', ועיקרה של "המלכה" הוא התבטלות כלפי הבורא, עד כדי מסירת הנפש. אנחנו מוצאים בתפילת ראש השנה שתי צורות של תפילה הקשורות לעקידה: א. "ועקדת יצחק ברחמים תזכור"; ב. "ותראה לפניך עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח".
בכל כניסת חג אנו מברכים ברכת שהחיינו. בעת הזו, כאשר מגיפת הקורונה משתוללת ברחבי העולם ומפילה מיליוני חללים, ביניהם עשרות אלפי יהודים, ואנו זוכים להגיע לראש השנה תשפ"ב חיים, חובה על כל אחד, ביתר תוקף ועוז, לברך ולהודות לה' בכוונה עצומה: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. לא פחות מזה, עלינו להמשיך להתפלל עבור הכלל: זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים.
למגיפה סיבות ארציות, אך בל נשכח שגם – ובעיקר - רבש"ע בתמונה:
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן... מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת... מִי בָּרַעַשׁ ומִי בַּמַּגֵּפָה...
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב... מִבְּנֵי בְרִיתֶך... מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ.
המשנה (אבות פ"ה מ"ח) מלמדת שאסונות הפוגעים בכלל, באים בשל קלקולים מוסריים: "דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין... חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה. חיה רעה באה לעולם על שבועת שווא ועל חילול השם, גלות בא לעולם... על גלוי עריות ועל שפיכת דמים ועל השמטת הארץ...".
כעם סגולה, כעם ה' - "בנים אתם לה' אלוקיכם", מוטלת עלינו חובה תמידית לתקן עולם במלכות ש-די, ובוודאי שבראש השנה. עיקרו של ראש השנה הוא המלכת ה': "מלוך על כל העולם כולו בכבודך - ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ...".
המלכת ה' משמעה התבטלות מוחלטת כלפי גילוי ההופעה האלוקית, הכרה בכך שיש משמעות וערך מעבר לחיים הפרטיים, שישנם ערכים שעבורם טוב לחיות ועבורם אנו גם מוכנים למסור את הנפש. כך אנחנו אומרים כל יום בקריאת שמע: "שמע ישראל וכו' ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך – ודרשו חז"ל: אפילו נוטל את נפשך, ובכל מאדך – ודרשו חז"ל: בכל ממונך, ובכל מידה שהוא מודד לך. התבטלות מוחלטת לגילוי האלוקי.
מסירות נפש אינה רק במיתה - היא בעיקר בחיים. אנו מכוונים את החיים שלנו ע"פ האידיאליים האלוקיים, גם אם זה כרוך בקשיים מרובים. הביטוי היותר עליון למסירות נפש זו בא לידי ביטוי בתקיעת השופר בראש השנה:
אמר רבי אבהו, למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני (ר"ה טז ע"א).
כוונתנו בתקיעת שופר צריכה להיות, שאנו מוכנים לחיות על קדושת שמו ואף למסור על כך את הנפש.
אנחנו מוצאים בתפילת ר"ה שתי צורות של תפילה הקשורות לעקידה: א. ועקדת יצחק ברחמים תזכור. ב. ותראה לפניך עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח. תפילות אלה מכוונות כנגד שתי עקידות: זו של הנעקד – יצחק, וזו של העוקד - אברהם. אנחנו מבקשים מרבש"ע שיזכור את יצחק, שהיה מוכן למסור את נפשו ולהיעקד ע"ג המזבח, אך לא פחות מכך את אברהם אבינו, שהיה מוכן להקריב במו-ידיו את בנו יחידו ולהמשיך לחיות עם עובדה מרה ואיומה זו כל ימי חייו, רגע רגע, שעה שעה. התבטלות מוחלטת לצו האלוקי.
לוואי ונזכה ולו במעט להמליך את ה' למלך, ומתוך כל זה נזכה ל"תן כבוד ה' לעמך תהילה ליראיך ותקוה טובה לדורשיך... וכל הרשעה כולה כעשן תכלה... והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
שנה טובה כתיבה וחתימה טובה.