חכמה בגויים תאמין
אור החיים מסביר שבנושא המנהלתי-משפטי אכן נזקק משה לעצתו של יתרו. תופעה זו באה להוכיח שעם ישראל נבחר לא בשל חכמתו הרבה
"ועתה שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך" אומר יתרו למשה, ומייד פורש דגם של מערכת ניהולית יעילה. פרשנים והוגים רבים תהו כיצד יתכן שמשה רבנו - בחיר המין האנושי! - נזקק ללמוד משהו בתחום הנהגת העם, מאדם שלא חונך על ברכי התורה והמצוה.
אור החיים מסביר שבנושא המנהלתי-משפטי אכן נזקק משה לעצתו של יתרו. תופעה זו באה להוכיח שעם ישראל נבחר לא בשל חכמתו הרבה - שכן חכמה כזו מצויה לעתים במידה מרובה באומות העולם, אלא בשל מעשי האבות וחסד עליון. למעשה, כך כבר אמר המדרש: אם יאמרו לך "תורה בגויים" – אל תאמן, ואולם "אם יאמר לך אדם חכמה בגוים - תאמן". חכמה זו חלק יתרו עם משה.
ועדיין ישנה נקודה הטעונה ביאור: הגם שיש חכמה בגויים, מה ראתה תורה למקם את עצת יתרו לפני מתן תורה, ולכורכם שניהם בפרשייה אחת!
יתכן שזה גופו מה שבאה התורה ללמדנו, שאין פגם בלמידת נורמות ודרכי התנהגות (שאינן גופי תורה, כמובן) מחכמות אחרות. וכבר כתב הרדב"ז (שו"ת, ח"ג, סי' תרכז): "צריך שמשפטי תורתנו יהיו מסכימים אל השכל והסברא".
גישה זו חלה גם בתחום יחסי מדינה והלכה. קיימת לכאורה סתירה בין המצוה למנות מלך ובין סגנון הכתוב "ואמרת אשימה עלי מלך", שממנו משתמע כי מינוי מלך נעשה בשל רצון העם. הנצי"ב מיישב זאת מתוך הבחנה בין "סוגי" מדינות: "יש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה, ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט. דבר זה אי אפשר לעשות עפ"י הכרח מצות עשה, שהרי בענין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצות עשה. משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך".
כשם שמוסר יהודי אינו מתמצה בהלכות דעות של הרמב"ם, כך גם חוקה יהודית אינה מתמצית במכלול סעיפי הלכה בלבד. אם עם ישראל מתבונן בשכניו ורואה שהם מנהיגים משטר יעיל וטוב, משטר שאותו רוצה עם ישראל לאמץ במדינה היהודית, אין בכך דופי. לפיכך אם ערכי דמוקרטיה נחשבים בעיני חסידי אומות העולם כערכים מהוגנים ומוסריים, התורה נכונה להכילם.
הוא שכתב הראי"ה קוק זצ"ל: "אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם".
