אנשי הבטחה
מדברי חז"ל עולה שמנהיג נדרש להיות "בעל הבטחה". מה משמעה של תכונה זו, של דרישה זו, ומה ראה הרמב"ם שלא למנותה בכלל תכונות אותן הוא דורש ממנהיג? הרב ח"ד הלוי מעמיד לנגד עינינו תמונת מראה שמבהירה את המצוי מחד גיסא ואת הרצוי מאידך גיסא.
"כיון שנעשה אדם ראש מלמטה, נקרא רשע מלמעלה" (סנהדרין קג ע"ב)
בהצעת יתרו למשה ליצירת מנגנון שיפוטי, יתרו מונה רשימת תכונות שנדרשות - לדעתו - למילוי תפקיד דיינים ובעלי שררה והנהגה:[1] "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת" (שמות יח, כא). בביצוע (שם שם, כה), לעומת זאת, נאמר שמשה בוחר "אנשי חיל" בלבד: "וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת".
שתי הבנות אפשריות לפער ניכר זה – לטב ולמוטב. לטב, בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב), כאן: "קיצר בענין ואמר אנשי חיל, אנשי חיל בממון, אנשי חיל ביראה, אנשי חיל במצות"; למוטב, במדרש אגדה (בובר) כאן: "מלמד שלא מצא משה בכל ישראל מי שהיה בו ארבעה מדות הללו".
בהסבר התכונות הנדרשות נאמר במכילתא דרשב"י (שמות כאן, פ' כא):
... אנשי חיל אילו עשירים בעלי ממון, יראי אלהים אלו שיראים מן המקום בדין, אנשי אמת אלו בעלי הבטחה, שונאי בצע אילו ששונאין לקבל ממון, כך דברי ר' יהושע.
ר' אלעזר המודעי או'... אנשי חיל אלו בעלי הבטחה, יראי אלהים אלו שעושים פשרה בדין, אנשי אמת כגון ר' חנינא בן דוסא וחביריו, שונאי בצע אלו ששונאין ממון עצמן...
מי הם אותם "בעלי הבטחה", ומה המשמעות של היות אדם "בעל הבטחה", שראוי הוא בשל כך להיות דיין או מנהיג?
הרמב"ם (הל' סנהדרין פ"ב ה"ז) מונה בפרוטרוט את תכונות הדיינים, ועם זאת את תכונת "אנשי הבטחה" אינו מזכיר :
בית דין של שלושה, אף על פי שאין מדקדקין בהן בכל אלו הדברים צריך שיהא בכל אחד מהן שבעה דברים ואלו הן: חכמה, וענוה, ויראה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להן, ובעלי שם טוב, וכל אלו הדברים מפורשין הן בתורה, הרי הוא אומר אנשים חכמים ונבונים הרי בעלי חכמה אמור, וידועים לשבטיכם אלו שרוח הבריות נוחה מהם, ובמה יהיו אהובים לבריות בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות, ולהלן הוא אומר אנשי חיל אלו שהן גבורים במצות ומדקדקים על עצמם וכובשין את יצרן עד שלא יהא להן שום גנאי ולא שם רע ויהא פרקן נאה, ובכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו כענין שנאמר ויקם משה ויושיען, ומה משה רבינו עניו אף כל דיין צריך להיות עניו, יראי אלהים כמשמעו, שונאי בצע אף ממון שלהם אינן נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון, שכל מי שהוא נבהל להון חסר יבואנו, אנשי אמת שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן, אוהבין את האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העוול.
התכונות המקדימות הנדרשות למינוי דיין או מנהיג - מובנות מאד, לנוכח האתגרים איתם הם עשויים להתמודד בתפקידיהם. עם זאת, גם גם אם נעשו מאמצים למצוא אנשים בסטנדרטים הכי גבוהים, עדיין יתכן שאדם לא יוכל לעמוד במילתו, בהבטחתו. בהקשר זה אומרת הגמרא (סנהדרין קג ע"ב – ע"פ כ"י הרב הרצוג):[2]
אמר ריש לקיש, מפני מה ע"ין ד'וימנע מרשעים אורם' תלוי? כיון שנעשה אדם ראש מלמטה, נקרא רשע מלמעלה.
דברים מבהילים ומפחידים! אדם שנעשה לראש, כבר מוכתר בשם "רשע" מיד עם מינויו?
ואם כן, מה התכונה שאותה עליו לאמץ כדי לא ליפול לאחר קבלת התפקיד? כיצד יוכל להיות מ'אנשי הבטחה', שיעמוד בכל מה שהבטיח ולא ישנה את דיבורו או את מעשיו!
לשאלות אלה, כמו גם לשאלות נוספות - מדוע לא מנה הרמב"ם מידה זו עם יתר המידות - נתן דעתו הרב ח"ד הלוי (שו"ת עשה לך רב, חלק ו, סימן פד):[3]
הרמב"ם לא מנה מידת 'בעלי הבטחה'. ונראה לי, משום שהיא כלולה משתי המידות הנ"ל, אנשי חיל ואנשי אמת, וכיון שמנה אותן והצריך שיהיו אנשי אמת מחמת עצמם בדעתם, וגם אנשי חיל, שיהיה להם לב אמיץ, הרי מידת 'בעלי הבטחה' כלולה בהן...
בהמשך מציב הרב לנגד עינינו, ועיני מנהיגינו, מראה:
או אולי נעז לומר דעה קיצונית וחמורה, שהרמב"ם לא מנה מדת 'בעלי הבטחה' משום שנראה לו שאנשים כאלה לא ניתן להשיג במציאות, שכן המוני עם, ופשוטי בני אדם, החיים חיים פרטיים נקל להם להיות 'בעלי הבטחה' עומדים בדבורם ונאמנים למוצא פיהם, אך לא אנשי צבור שנתמנו לעמוד בראש הצבור.
עובדה מציאותית זו, גם אם מצערת היא, לא יכול היה הרמב"ם להתעלם ממנה.
הרב ח"ד הלוי מבקש לרדת להבנת התהליך הנפשי שעובר על אדם כזה - הכיצד היו בו תכונות וכוונות טובות, ובכל זאת דרכו וכוונותיו השתנו עד לבלי הכר. מסביר זאת (שם) הרח"ד הלוי בהסתמך על דברי המכילתא דרשב"י שהובאה לעיל:
שתי סיבות הן הגורמות לאדם לשנות מדברי הבטחתו. הראשונה הפשוטה היא, אם אין הוא בטבעו איש אמת ואינו מייחס חשיבות מרובה להבטחותיו ומפירן, ולכן למדה ר' יהושע ממה שנאמר אנשי אמת. אבל עוד אפשר, שאף אם האדם בטבעו ובמהותו איש אמת הנהו, ורוצה בכל לבו ונפשו להיות 'בעל הבטחה' נאמן בדבורו, ועושה זאת כל זמן ששום גורם זר אינו מפריעו. אבל כאשר מופעל עליו לחץ מבחוץ בכל צורה שהיא, הרי הוא נכנע ללחץ ומפיר הבטחתו, וזה משום שאין הוא חזק באופיו ותכונותיו לעמוד על דעתו (כשהוא חושבה לנכונה וצודקת) בכל מצב שהוא. ולכן למד ר' אלעזר המודעי מידה זאת ממה שנאמר אנשי חיל, ורצונו לומר חזק בדעותיו ואינו ניתן להשפעה.
עם התפילה שלנו ל"השיבה שופטנו כבראשונה", ראוי לנו שנכוון ביתר-שאת שנוכל לבחור דיינים ומנהיגים ראויים. כאלה שיהיו גם 'אנשי אמת' וגם 'אנשי חיל'. שיוכלו לעמוד על האמת שלהם, ואז יהיו 'אנשי הבטחה' שמקיימים את מה שמבטיחים.
[1] עיין רמב"ן שם: "וטעם אנשי חיל - אנשים ראויים להנהיג עם גדול".
[2] בדפוס וילנא הגירסה היא: "כיון שנעשה אדם רש מלמטה - נעשה רש מלמעלה"; ועיין פירוש המשנה לרמב"ם, אבות פ"א מ"י (מהדורת ר"י קאפח, ושם הערה 54): "ובבקשת השררה יבואו עליו נסיונות בעולם ורעות, כי יקנאו בו ויאיבוהו, ויפסיד דתו, כמו שאמרו כיון שנתמנה אדם מלמטה נעשה רשע מלמעלה". לדעת הרמב"ם, זה המקור להנחיית המשנה לשנוא את הרבנות ואת השררה. וראה מאירי שם. ובמהר"ץ חיות כתב שזו גירסת הרמב"ם בגמרא שם. עיין בעל הטורים (במדבר א, נ) - גירסתו שאין אדם נעשה שוטר: "וזה הוא שאמרו אין אדם נעשה שוטר מלמטה אלא אם כן נעשה רשע מלמעלה". וראה שו"ת הרב"ז חלק א, סימן קלה, על המקור למאמר חכמים זה.
[3] וכן בספרו דבר המשפט, הלכות סנהדרין שם.
