השאלה מה יש לתורה לומר על רעיון מדינת הרווחה וכיצד יש לנהלה עפ"י התורה נדונה כבר במשך מספר דורות. עצם קיומו של הדיון מוכיח שההלכה יכולה להנחות מדיניות חברתית אקטואלית ושיש לתורה הרבה מה לומר בתחום החברתי-כלכלי כאן ועכשיו.

הרב יעקב אריאל 04.03.25

בעקבות הראי"ה קוק ותלמידיו, מקור סמכותה של המדינה הוא בדיני המלך, שגם הוא יונק את סמכותו מרצון העם. ומכאן גם המסקנה, שהמצוות המוטלות על המלך בהנהגה המדינית מחייבות גם את המדינה. אלא לא נמצא בתורה מקור מפורש לכך שהמלך מצווה על הצדקה. ומכאן עולה לכאורה, שעיקר מצוות הצדקה מוטלת על הפרט, ולא על המדינה.

לענ"ד התורה בכלל לא קבעה במפורש מה צריכה להיות ההנהגה המדינית של המלך. אם תמצי לומר, הדברים רק רמוזים בבקשת משה למנות איש על העדה "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם" (במדבר כז, יז). אם מדובר במלחמה הדבר מובן יותר, כמו שפירש רש"י (שם), שדוד היה יוצא ובא לפני חייליו, יוצא בראש ונכנס בראש, ו"לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה". אך למעשה, לאחר שדוד הסתכן, דרשו ממנו אנשיו שלא יצא עוד אתם למלחמה ולא יכבה את נר ישראל (שמו"ב כא, יז). ואכן יציאה למלחמה אינה מתפקידו העיקרי של המלך. מצוות מינוי מלך חלה אחרי כיבוש הארץ שנאמר (דברים יז, יד): "וירִשתה וישבת בה". כלומר, המלחמות העיקריות נעשו לפני מינויו. ור' רש"י (סנהדרין כ, ב): "עמי הארץ קלקלו – דאילו זקנים שאלוהו לשופטם ולרדות הסרבנים שבהם, אבל עמי הארץ תלו עליו מלחמותיהם, שאמרו (שמו"ב ח, כ): 'ויצא בראשינו ונלחם את מלחמתנו' ". ובדומה לזה כתב רבנו חננאל (שם). משמעות הדברים היא שתפקידו העיקרי של המלך הוא להנהיג את העם בתחום החברתי. ואכן מכאן ואילך התמסר דוד בעיקר לצדקה ומשפט, בעוד שיואב היה ממונה על הצבא (שמו"ב ח, טו-טז). משפט כולל גם צדקה. אומנם אפשר לצמצם את המונח 'צדקה' לצדק בלבד, כלומר לצדק חברתי ושלטוני, אך הפרשנים נוטים להבחין בין ''צדק' ל'צדקה'. 'צדקה' היא הרחבה של הצדק לסיעוד אישי ותמיכה פרטנית. זו לא מצוות הצדקה הפרטית, אלא מצוות הצדקה הממלכתית.

על כן צריך לומר, שבקשת משה שהמנהיג יצא בראש העדה היא שעליו לשמש לכולם דוגמה אישית בנושא החברתי. אומנם התורה לא הנחתה את המלך במפורש ובמפורט מהו תפקידו החברתי, אלא רק הנחתה אותו בכיוון כללי. במפורט היא רק אסרה עליו ריבוי סוסים, נשים וכסף וזהב (דברים יז, טז-יז). אלו איפיינו את מלכי אומות העולם שהתרברבו בכיבושים אימפריאליסטיים, בהתפארות בשלל רב, ובהרמונות של נשים. מלך ישראל מנוע מכל אלו. מכלל לאו את שומע הן. עליו להתמסר בעיקר לנושאי פנים. עושרה של הממלכה לא מיועד לפאר והדר חיצוניים, אלא למטרות חברתיות נחוצות. רק דבר חיובי מפורש אחד חייבה אותו התורה, לכתוב לעצמו משנה תורה (שם, פס' יח). לדעת הראי"ה (משפט כהן סי' קמג; מאמרי הראי"ה עמ' 173), ספר זה נועד לקבל ממנו השראה להנהגתו המדינית. עליו לעיין בו במבט ציבורי. מסתבר שבין היתר ההשראה שהמלך מקבל מספר תורה זה הוא הנהגת הצדקה החברתית. הדבר מוכח מהתנ"ך במקומות רבים, ובעיקר מפרק ע"ב בתהילים, שם נאמר: "לִשְׁלֹמֹ֨ה, אֱֽ-לֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָתְךָ֥ לְבֶן־מֶֽלֶךְ... יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֮ל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֝גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה. יִשְׁפֹּ֤ט עֲֽנִיֵּי־עָ֗ם י֭וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִֽידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק... כִּֽי־יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝עָנִ֗י וְֽאֵין־עֹזֵ֥ר לֽוֹ. יָ֭חֹס עַל דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ... וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו. וִיחִ֗י וְיִתֶּן־לוֹ֘ מִזְּהַ֪ב שְׁ֫בָ֥א...". ופירשו המפרשים ששלמה חילק לנזקקים את הזהב שקיבל ממלכת שבא.

הציפיות מהמלך הן שיעשה צדקה, לא רק צדק. ואין זה רק תיאור של מה שמלכי ישראל הצדיקים עשו, אלא ציווי של הנביאים. כך אומר ירמיהו ליהויקים (כב, ג): "כה אמר ה': עשו משפט וצדקה, והצילו גזול מיד עָשׁוֹק... בהמשך הפרק (פס' טו-טז) משווה ירמיהו בין יהויקים לאביו, יאשיהו: "אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה, אז טוב לו. דן דין עני ואביון, אז טוב. הלוא היא הדעת אותי, נאום ה' ". בפרק הבא (כג, ב-ו) ירמיהו מוכיח את מנהיגי העם, תוך שהוא מגדיר את תפקידו של מנהיג בישראל: "כה אמר ה' א-להי ישראל על הרועים הרועים את עמי, אתם הפיצותם את צאני ותדיחום ולא פקדתם אותם; הנני פוקד עליכם את רוע מעלליכם, נאום ה'... הנה ימים באים, נאום ה', והקימותי לדוד צמח צדיק, ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ. בימיו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח, וזה שמו אשר יקראו: ה' צִדְקֵנו". בהמשך הוא מתנבא על הגאולה (לג, טו-טז): "בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה, ועשה משפט וצדקה בארץ. בימים ההם תיוושע יהודה וירושלים תשכון לבטח, וזה אשר יקרא לה: ה' צִדְקֵנוּ". אחרי ירמיהו, גם יחזקאל (מה, ט-י) מצווה את נשיאי ישראל לעשות צדקה: "כה אמר ה' א-להים: רב לכם נשיאי ישראל, חמס ושוד הסירו, ומשפט וצדקה עשו... נאום ה' א-להים. מאזני צדק ואיפת צדק ובת צדק יהי לכם".

צדקה זו לא באה למעט את חובת הצדקה האישית. אדרבה, היא באה להרבות אותה, להגדיל אותה ולעודד את הפרטים לקיים מצווה זו ביתר הידור, בין היתר ע"י הדוגמה האישית של בית המלוכה; אך בעיקר ע"י השלמת החסר שהפרט לא יכול למלא בעצמו. לדוגמה, הפרט מצווה להעדיף את קרוביו ובני עירו, אך דווקא משום כך עלולים להיוותר נזקקים שאין מי שיסעד אותם. וכן יש משימות ציבוריות שרק הממלכה יכולה לסעוד. הדבר נצרך יותר בחיים המודרניים, כגון: בתי חולים המצוידים במכשור מתקדם, אך גם יקר מאוד. והוא הדין לתרופות יקרות ומערכת סיעוד גדולה ומקצועית. האזרחים הפרטיים אינם מסוגלים לעשות זאת, גם לא שלטון מקומי. רק השלטון המרכזי מסוגל לכך.

יתרה מזאת, יש נורמות הלכתיות המתעלות ומשתכללות במשך הזמן כשהציבור מבשיל להן, כגון תקנות חז"ל על מידת סדום ומידות חסידות שבמשך הזמן הפכו להיות נורמות מקובלות ומחייבות מעיקר הדין. בהשפעת התנ"ך זלגו רעיונות מוסריים משלנו, השפיעו על התקדמות המוסר בעולם הרחב, והפכו להיות דין המלכויות. אף אנו אימצנו אותן כנורמה הלכתית מחייבת, כגון השבת אבדה לאחר ייאוש (עי' חו"מ רנט, ז בהגהת הרמ"א ובקצוה"ח שם), ובדומה לזה דין העבדות. רעיונות הדרור והשוויון, מקורם ביציאת מצרים שלנו ובאיסור העבדות של התורה. אלא שכל עוד נורמת העבדות הייתה מקובלת ונפוצה בעולם, לא אסרה התורה עבד כנעני, אם כי הפכה את מעמדו מבהמת עבודה לאדם משועבד (דיני שן ועין, יום או יומיים, חובת השבת ועוד. עי' רמב"ם סוף הל' עבדים). אחרי אלפי שנים, רעיונות החופש והשוויון התנ"כיים חלחלו סוף סוף לתרבות האנושית, וברוב מדינות העולם העבדות נאסרה בחוק. כיום, רוב הפוסקים סבורים שגם לדידן העבדות אסורה, שהרי לא תהיה כוהנת כפונדקית. לא ייתכן שאיסור שהתקבל בעולם בהשפעתנו יהיה אצלנו מותר.

איני יודע אם ביסמרק, שהגה את רעיון מדינת הרווחה, היה בקי בתנ"ך (ידוע שלא אהב יהודים, אך אין מכך ראיה ליחסו לתנ"ך, שהתקבל גם ע"י הנוצרים). את מדינת הרווחה הוא הנהיג מסיבות פוליטיות. אך אין ספק שכבן התרבות האירופאית, היה ספוג אף הוא ברעיונות חברתיים שמקורן בתנ"ך, אם במישרין ואם בעקיפין. בעקבותיו, הנורמות המקובלות כיום במדינות המתקדמות הן של מדינת רווחה. אי לכך, גם מלכות יהודית בימינו מחויבת בכך. ואדרבה, היא חייבת להתקדם בתחום זה יותר מאחרים ולשמש אור לגויים.