אין קיצורי דרך

מאז חטא אדם הראשון אנחנו חיים בעולם בלתי־מושלם באופן מובנה, ואין מנגנון ממשלתי "שיפתור" את כל הבעיות החברתיות.

אהרן אריאל לביא 25.01.23

הדיכוטומיה שלפיה ל"קפיטליסטים" אכפת מכסף ואילו ל"סוציאליסטים" אכפת מבני אדם, רחוקה מן האמת. בפועל, מה שהוציא יותר עניים מעוני אי־פעם זו כלכלת שוק ולא כלכלה מתוכננת או מנגנוני רווחה, שלרוב כולאים עניים בעוניים. בנוסף, אין שחר לטענה כאילו ישנן מספר תיאוריות כלכליות מקבילות. למעשה ישנה תיאוריה כלכלית מרכזית והגמונית למדי, ובתוכה מתנהלים ויכוחים לגבי סוגיות ספציפיות (שלא כמו מדעי החיים, בכלכלה לא ניתן לבצע ניסוי מבוקר, ומכאן הוויכוחים).

     אך הבעיה המרכזית במאמרו של שפירא היא האוטופיזם שבו הוא מסתיים: "ואז, הימין יוביל את מדינת ישראל לייעודה הנכסף: חברת מופת, שעליה חלמו דורות ראשונים". מאז חטא אדם הראשון אנחנו חיים בעולם בלתי־מושלם באופן מובנה, ואין מנגנון ממשלתי "שיפתור" את כל הבעיות החברתיות. יש כמובן שאיפה מתמדת לשיפור, אבל זו דרך ארוכה והדרגתית מאוד, שעיקרה תיקון חברתי־קהילתי מלמטה ולא כפייה ממשלתית מלמעלה. כל ניסיון לקצר אותה יהפוך אותה לארוכה עוד יותר. ניסיונות ממשלתיים חסרי בסיס שכאלו מסתיימים במפח נפש במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב יוצרים בעיות חמורות יותר מהבעיה שאותה באו לפתור – בירוקרטיה מסואבת, קיפאון כלכלי, מינויי מקורבים, תגמול על לחץ פוליטי במקום על חדשנות ויזמות ועוד. אין קיצורי דרך