ילדים זה שמחה

הרב דוד קהלת 30.05.23

פרשת במדבר טורחת לפרט לנו את מניין בני ישראל לשבטיהם ולמחנותיהם. רש"י מבאר לנו (במדבר א, א): "מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם כל שעה ... כשבא להשרות שכינתו עליהם – מנאם". משה רבינו לא מסתפק בכך אלא מוסיף ומברך את ישראל (דברים א, יא): "ה' א-להי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים". בהפטרה לפרשה הנביא הושע מבשר לנו כי לעתיד לבוא (הושע ב, א) "והיה מספר בני ישראל כחול היום אשר לא יימד ולא ייספר". בימינו ניתן להיווכח בתחילתה של התגשמות הנבואה: ריבוי הילודה בארץ הוא מהמרשימים בעולם. שיעור הפריון בישראל עומד על 3.1 ילדים לאישה. זהו הנתון הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות, כאשר הממוצע עומד על 1.7 ילדים לאישה. הצפי הוא כי בעוד כארבעים שנה כמות התושבים בארץ תכפיל את עצמה לעומת הכמות הקיימת היום. 'משפחה ברוכת ילדים' זהו תואר לה זוכה משפחה מרובת ילדים. אך האם כולם מזדהים עם תואר זה? מתברר שלא.

     "הדבר הכי משמעותי שאדם יכול לעשות הוא להביא ילד אחד פחות לעולם", "האקט הפטריוטי בימינו הוא לעשות שני ילדים ולא יותר" – כך כותבים בימינו מומחים, פרופסורים ואנשי אקדמיה. חדשים לבקרים נוכל לפגוש מאמרים החותרים לביסוס הטענה כי ריבוי הילודה, כפי שהוא כיום במדינת ישראל מוביל אותנו לאסון. "כשאני מביט קדימה אני רואה עתיד שחור משחור" – תיאר אחד הכותבים הנ"ל. הם מנמקים זאת עקב הטיעון הבא: "בארץ יש גידול של 2% באוכלוסייה הישראלית מדי שנה. זה אומר שישראל חייבת להגדיל מדי שנה את מספר הכבישים, את מספר המיטות בבתי החולים, את מספר כיתות הלימוד או את מספר השופטים ב-2% בכל רק כדי להישאר במקום ברמת השירותים שלנו. בפועל, חלק גדול מהתשתיות גדל בפחות מכ-2% בשנה, מה שאומר שישראל מידרדרת והולכת ברמת השירותים שלה מדי שנה... משבר הדיור, העומס בכבישים, הצפיפות בכיתות והפגיעה באיכות החינוך, הזיהומים בבתי החולים והצפיפות הבלתי נסבלת באתרי הטבע".

     אין ספק שטענה זו מצביעה על בעיה אמיתית, וכי המדינה חייבת להתעשת ולהתאים את השירותים שהיא מעניקה לכמות האוכלוסייה הקיימת והעתידית. האם הפתרון לכך הוא קטנת הילודה? על פי הניתוחים של גדולי הדמוגרפים נראה כי זהו הפתרון הגרוע ביותר. אי אפשר להתעלם מאתגר הילודה הקיים לעם היהודי אל מול הערבים בתוך מדינת ישראל. אומנם כבר מבשרים לנו הדמוגרפים כי הילודה היהודית והערבית השתוותה, אולם גם נתון זה רחוק הוא מאוד מלבשר לנו על סיומה של מערכה זו. בעיית המסתננים והעולים שאינם יהודים מכבידה גם הם על השאיפה לנוכחות יהודית משמעותית. מומחים טוענים כי כדי לשמור על זהותה היהודית של המדינה אנו חייבים רוב יהודי מוצק של 80%, מספר שאנו עדין רחוקים ממנו וחייבים לשאוף אליו.

     מעבר לחשבון של היעילות והפרקטיקה זוהי קודם כול שאלה ערכית. ריבוי ילודה הוא בעלת משמעות רוחנית עליונה. הגמרא (ע"ז ה ע"ב) אומרת כי "אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף". חז"ל מלמדים אותנו כי בעצם העובדה שנולד ילד נוסף, יש בכך תרומה חיובית לעולם. ערך הילודה נתפס גם בהלכה כערך חשוב ממדרגה ראשונה, הדוחה מפניו ערכים אחרים. האם מותר להימנע מהבאת ילדים לעולם רק מפני חששות מקשיים כלכליים עתידיים? פוסקים רבים קובעים כי מניע כגון זה מהווה פגם באמונה וכי בשל החשיבות העצומה שיש לריבוי של עם ישראל אין להיכנס לחשבונות הללו (עיין באגרות משה אה"ע ח"ד סי' לב אות ג; מנחת יצחק ח"ג סי' כו; משנה הלכות ח"ה סי' רי; ציץ אליעזר ח"ט סי' נא שער ב). יתר על כן, הרבי מליובביץ' זצ"ל מלמדנו (עיין שיחת אור לכ"ד טבת תשמ"א) כי הוספת חיים לעולם אינה מכבידה אלא אדרבה, היא עצמה מביאה בסופו של דבר סיוע ממרומים להגדלת הרווחה והפרנסה. את התלונה על הצפיפות המרובה הצפויה כבר חזה המדרש ונתן על כך את המענה הבא (תנחומא צו, פר' יב): "לעתיד לבוא כך אני עושה בציון... הם עתידים לומר 'צר לי המקום גשה לי ואשבה'. מה אני עושה להם? אני מרחיבה, שנאמר, 'הרחיבי מקום אוהלך'". המדרש אינו מבאר לנו כיצד תתבצע הרחבה זו אולם הוא נותן לנו בני האדם הבטחה לכך שהדבר בהחלט אפשרי. גם אם לא מדובר בסיוע על טבעי, מובטחים אנו כי מאמצינו בהתמודדות עם אוכלוסייה מרובה אמורים לישא פרי.

     ברמה הפרקטית, מהו אם כן הפתרון להתמודדות עם פיצוץ האוכלוסין הצפוי? נביא כאן שלושה פתרונות שהעלו הדמוגרפים לסיוע בהתמודדות עם הבעיה:

     ראשית, יש לציין כי נראה שהקביעה שאנו קרובים למיצוי מקסימלי של השטח במדינה ספוגה בתפיסה פוליטית. סבורים הם לראות בשטחי יהודה ושומרון כמקומות שנועדו עבור מדינה אחרת, ועל כן הם לא הובאו בחשבון על ידם. למעשה, חבלי ארץ הללו, המוגדרים אצלם בתור בעיה יכולים לשמש כאן כפתרון. מעבר לכך, יש לתת את הדעת כי אחוז השטח הבנוי כיום במדינה הוא 5.6% בלבד, כך שלא חסרים שטחים פתוחים שניתן לבנות עליהם. המציאות היא שכמחצית מהאוכלוסייה הארצית מצטמצמת לגוש דן, שטח המהוה פחות מ15% משטח המדינה. מדיניות חכמה של פיזור האוכלוסייה במידת האפשר, בצד בניית מוקדי מגורים אחרים בארץ (כדוגמת הנגב, , הבקעה, הגליל והגולן) מלבד הקיימים היום, יפחית בצורה ניכרת את העומס שחיים בה חלקים נרחבים מתושבי המדינה.

     פתרון נוסף הוא להגדיר אחרת את הבעיה. לא כמות האוכלוסייה היא שיצרה אותה אלא המחסור בתכנון נכון והתארגנות מראש. ניתן להביא כדוגמא את מנהטן, אחד מרובעי העיר ניו יורק שבארה"ב, ואת המטרופולין של טוקיו שביפן. אלו הם המקומות הצפופים ביותר בעולם, ואף על פי כן, הם מסודרים ומאורגנים להפליא, באופן שמאפשר לעיר לתפקד באופן מעולה. ההתייעלות של מדינת ישראל לנוכח ריבוי האוכלוסייה היא רק שאלה של זמן, וככל שנשכיל להיות יעילים יותר וזריזים יותר בבניית מערכות מותאמות כך ייטב לנו.

     הפתרון האחרון שנציע כאן הוא זה הסובר כי הוא יבוא מאליו בכל מקרה. התחזית הצופה קטסטרופה דמוגרפית נשענת על ההנחה הרעועה שמה שיש כיום הוא גם מה שיהיה בעתיד. מכיוון שכיום כבר ברור שזוהי הנחה שגויה, הרי גם ברור שכל מה שנשען עליה נידון לכישלון. מומחים טוענים כי אנו על סף מהפכה טכנולוגית שתשנה את חיינו ללא היכר. בעתיד לא רחוק מתעתדים לפרוץ לחיינו כלי הרכב האוטונומיים שישנו את כל מערך התחבורה, וכך גם הבינה המלאכותית והמחשוב הקוונטי שישכללו את חיינו ויהפכו תחומים רבים ליעילים הרבה יותר. גם בתחום התזונה צפויים שינויים מפליגים, ועוד היד נטויה למהפכות בתחומים רבים נוספים.  

     לסיום, ראוי זכור את מנהגו של דוד בן גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון, שנתן מענק מיוחד ומכתב אישי לכל אם שזכתה להביא לעולם עשרה ילדים. כמו כן, בל נשכח גם את מילותיו של שיר הילדות עליו גדל דור שלם:

ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה ...

תביאו שישה תביאו שבעה, תביאו שמונה ילדים

זאת לא בדיחה, הארץ צריכה הרבה צעירים נחמדים

תביאו תריסר ולמה לא ח"י?

תביאו עשרים ילדים, א-לוהים כבר יתן, הסעד גם כן, מה שצריכים ילדים.