הלכות מלכים לרמב"ם - האם אפשר למנות מלך שאינו מבית דוד

התורה לא הבטיחה מלוכה למלך הנבחר עד עולם, אלא רק כל עוד הוא ובניו שומרים את מצוות ה' ולא ירום לבבם.

רבני מרכז תורה ומדינה

התורה אומרת: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". משמע שהמלוכה עוברת בירושה[א] והמלך ימלוך הוא ובניו, אבל רק כל עוד לא ירום לבבו. אם ירום – כמו שנבחר הוא כך יִבָּחר אחר תחתיו. התורה לא הבטיחה מלוכה למלך הנבחר עד עולם, אלא רק כל עוד הוא ובניו שומרים את מצוות ה' ולא ירום לבבם. ואולם, נתן בנבואתולא הבטיח לדוד מלוכה לעולם. וכך מנבאים גם הנביאים האחרונים[ב].

אומר הרמב"ם: כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם, ולא זכה אלא לכשרים שנאמר אם ישמרו בניך בריתי, אע"פ שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הקב"ה הבטיחו בכך שנאמר אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו.

ואולם, הרמב"ם מוסיף ואומר: נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה', הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו, אע"פ שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך, שהרי אחיה השילוני העמיד ירבעם ואמר לו והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד וגו', ואמר לו אחיה ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים. מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם, אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו, שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים.

כלומר: התורה לא הבטיחה את המלכות למלך ולבניו עד סוף הדורות. התורה כתבה שאם לא יסור מן המצוה יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו. ומכאן אנו למדים שכל עוד המלך ובניו אינם סרים מהתורה הם מולכים, ואם הם סרים מן התורה שוב אינם מולכים. כן דינו של כל מלך, וכך הדין מן התורה. אבל בנבואה הבטיח ה' לדוד שמלכותו לא תסור מבניו גם אם יחטאו[ג]. נמצא שמן הדין יכולים למלוך גם אחרים, ודין מלך להם, אבל הם לא ימלכו לעולם אלא רק כל עוד אינם חוטאים. דוד ובניו מולכים לעולם[ד]. אולי משום כך אומר הרמב"ם (א ח) שגם שאר מלכים משאר שבטים מלכים הם. האמונה במלך מבית דוד מוזכרת אצלו בעקר השנים עשר, לא בשם התורה אלא בשם הנביאים, והיא אמונה שלעתיד ישוב זרע דוד למקומו[ה]. מלכות יש גם לשבטים אחרים. גם הגמ' (הוריות יג.) אומרת שהמלך אינו נבדל מהעם כמו שהכהן נבדל מהעם, ולכן מלך שמת אין כל ישראל מצֻוִּים לצאת לכבודו, שהרי כל ישראל ראויים למלכות הם. כך עולה גם מדברי הגמ' (כתובות יז. ובסוף סוטה) שאגריפס הוא מלך, וחלים עליו הדינים האמורים בפרשה. וזה פשוט לגמ' והיא לא שואלת והלא אינו מבית דוד[ו]. הירושלמי (הוריות ג ב) אומר בפירוש: "מלך ישראל ומלך יהודה שניהן שוין לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה".

מדברי הרמב"ם עולה שיתכן גם מלך שלא מבית דוד, ודיני המלכות חלים עליו. ואולם משמע שלכתחילה צריך להמליך דוקא מבית דוד. בסוף עקר יב אומר הרמב"ם: ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בדברי הש"י ובדברי נביאיו. וכן ראה רש"י יומא עב: ד"ה ה"ג. וראה רמב"ן על הפסוק (בראשית מט י) לא יסור שבט מיהודה[ז] שאומר שהמלכת מלכי ישראל ומלכי בית חשמונאי היתה שלא כדין, וראה דרשות הר"ן סוף דרשה ז שחולק על הרמב"ן, ואומר שאין אִסור להמליך מלך שלא מבית דוד. ה' הבטיח לדוד שגם אם יחטאו בניו בסופו של דבר תחזור הממלכה אל ביתו. אבל כאשר אין מלך מבית דוד אין אִסור להמליך מלך אחר. ומלכות בית חשמונאי לא היתה מלכות כי היו כפופים למלכי הגויים.

מכאן עולה אפוא שתתכן מלכות שלא מבית דוד, ודיני מלכות חלים עליה. כן עולה גם מדברי תוס' סנהדרין כ: שמשמע ממנו שדין אחאב כדין מלך. אמנם לפי אחד התרוצים שם אינו מלך, אך לא מפני שאינו מבית דוד, אלא רק מפני שלא מלך על כל ישראל. וראה ר"ן בסנהדרין שם, שאומר שה' קרע את הממלכה מדוד ולכן אחאב הוא מלך. משמע כאן שמלכות לא תלויה בבחירת דוד, אפי' בזמן שיש מלך לבית דוד, ואילו המלך המדובר לא נבחר ע"י ה'.

וראה לעיל עמ' ג בשאלה האם דוקא למורד במלכות בית דוד יש דין מיתה.

וראה משפט כהן קמד טו. שאומר שכאשר אין מלך מבית דוד, כל שעומד על ישראל בהסכמת כלל ישראל יש לו דין מלך. ולכן היה דין מלך לבית חשמונאי ואף לראשי הגולה.

עמוד הימיני (ט יב) מתבסס על משפט כהן הנ"ל, ואומר שמלוכה היא לאו דוקא לאיש אחד. ושהיא מסורה לעם כֻלו. (אפשר ללמוד זאת גם מדברי הרמב"ם על סנהדרין. הרמב"ם אומר שאם לא נותר אף אדם סמוך להיות מן הסנהדרין – חכמי ישראל ממנים אדם וסומכים אותו. מדוע? כנראה משום שהמצוה למנות סנהדרין מוטלת על עם ישראל, ואם לא נותרו סנהדרין – עם ישראל ממנה. גם המצוה למנות מלך מוטלת על עם ישראל).  

לדעת חסדי דוד מלך שאינו מבית דוד יוכל למלוך רק ע"פ נביא. חסדי דוד (סנהדרין ד) אומר שגם מלך שאינו מבית דוד אם התמנה ע"פ נביא יש לו דין מלך, אך שלא ע"י נביא אינו מלך (מלכות דוד היא מלכות כי מונתה ע"י נביא). ומלכי ישראל שבסוף בית שני נהגו בהם כבוד כמלכים אע"פ שמעקר הדין אין להם דין מלך. מדבריו אפשר ללמוד שהוא סובר שמִנוי המלך בידי ה' ולא בידי העם. עם זאת, הוא מסכים שכל מי שימנה ה' הוא מלך, בכל דור ודור. כחם של דוד ובניו הוא רק משום שהתמנו ע"י ה'[ח]. קרן אורה (הוריות יא. ד"ה יכול) אומר שמעקר הדין מלך שהתקבל על כל ישראל הרי הוא מלך. ואולם, משנבחר דוד ע"י ה' שוב אין להמליך אחר תחתיו שאינו מבניו אלא ע"פ נביא.

אמנם, מצאנו כמה הבדלים הלכתיים בין מלך מבית דוד למלך שאינו מבית דוד (עם זה שגם הוא נקרא מלך). בהוריות יא: וכריתות ה: אומרת הגמ' שדוקא את מלכי בית דוד[ט] מושחים בשמן המשחה, ולא את מלכי ישראל. ה' בחר בדוד ואמר קום משחהו כי זה הוא, זה הוא ואין מושחים אחר.  (וראה גם כס"מ מלכים ג ז שאומר שלא גזרו על בית דוד שלא ידונו כי הנביא מצוה אותם לדון. משמע שיש מעמד מיוחד לבית דוד גם לענין זה. עליו אי אפשר לגזור שלא ידון). הגרי"ז (קסה) אומר שהמורד בסתם מלך – רשאי המלך להרגו אם ירצה, אך אינו חיב מיתה. אבל המורד במלכות בית דוד וחולק על בחירת דוד, גם אם אין המלך אומר דבר, המורד חיב מיתה. וכל אדם מצֻוֶּה להרגו[י]. המורד חיב מיתה על חטאו. וזה דוקא אם חולק על עצם בחירתו[יא].

עמוד הימיני (יב ה) מבאר שלדעת הרמב"ם משנבחר דוד, כל מי שלא מזרעו דינו כנכרי, ואסור למנותו מדין "לא תוכל לתת עליך איש נכרי". הל' מדינה (ג ד) אומר שמי שאינו מבית דוד אפשר למנותו לנשיא[יב], אך לא למלך. משנבחר דוד אפשר להמליך מי שאינו מבניו רק ע"פ נביא ומחוץ לירושלים.

[א] התורה מצוה שהמלך לא יסור מן המצוה למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו. וממילא למדנו שדרך העולם היא שהבן יושב על כסא אביו. אמנם, מכלל הן אתה שומע לאו: שאם לא ישמור על המצוה לא יאריכו ימים הוא ובניו אחריו על ממלכתם, אלא המלוכה תלקח מהם. אבל מ"מ למדנו שדרך העולם היא שבן ממשיך את אביו, ורק אם לא נהג כדין לא ימשיכנו בנו. הספרי (שופטים קסב) לומד מכאן שכל פרנסי ישראל בניהם עומדים תחתיהם. הפסוק כאן מלמד שדרך העולם היא שבן ממשיך את אביו. כיון שזו דרך העולם, יכולה התורה להבטיח שכך יקרה גם במלכות אם המלך לא יסור מן המצוה ולא ירום לבבו. כך דורש גם רשב"ג בספרא (שמיני א א ב) מהפסוק: "וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה לפני ה' ובנים לא היו להם", שאילו היה להם בנים היו קודמים לאלעזר ואיתמר שכל הקודם בנחלה הוא קודם בכבוד. וכך פסק גם הרמב"ם (מלכים א ז, כלהמ"ק ד כ). ממילא, כל עוד לא נאמר אחרת, בנו של המלך יושב על כסאו אחריו, וממילא אינו צריך משיחה. (ראה הוריות יא:).

הרמב"ם כתב שמלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו והראב"ד הקשה על כך. אבל יתכן שדעת הרמב"ם (ואולי לכך כוון הראב"ד) שלא הלכה היא זו אלא מציאות. סופו שכך יקרה. אבל מבחינה הלכתית בניו יורשים.

[ב] ראה למשל ירמיהו לג, יחזקאל לז, עמוס ט, ועוד.

[ג] כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ:  הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם:  אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם:  וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ:  וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם.

כלומר: את הבית יבנה מי שיהיה לי לבן, שחסדי לא יסור ממנו, שככל אב, אם מכעיסנו בנו מענישו בשבט אך לא מסיר ממנו את חסדו. כאן בחר ה' בדוד כפי שבחר באהרן, כלומר לעולם. ואפשר שזו כונת הדברים בפרק שם המזכירים את בחירת אהרן כמו "וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם ה’ צְבָאוֹת", ו"עִמָּם אִכָּבֵדָה", המזכירים את פרשת שמיני. וכך יש לבאר את דברי דוד אל מיכל שם, שהוא נבחר ע"י ה' ולא ה' נבחר על ידו. על דברי דוד "לִפְנֵי ה’ אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם ה’ עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה’", משיב ה' "וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ:  וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם" ואפשר שעל כך אמר דוד את מזמור כא. מדברי דוד אל מיכל אנו למדים שלא רם לבבו מאחיו כלב שאול, (וכן אנו למדים מכך שלא הרג את שאול ואת אבשלום ושלא לקח עמו את הארון במרד אבשלום, ועוד) לכן נשבע לו ה' שיאריך ימים על ממלכתו לעולם. דוד למד  עד תום את דברי הפסוק לבלתי רום לבבו מאחיו.

[ד] ערוה"ש (מלכים עא טו) אומר שמלך שלא מבית דוד, גם אם לא יחטא לא ימלוך לעולם. ואיני יודע מי הזקיקו לפרש כך. אפשר לפרש שהוא לא מולך אלא כל עוד הוא ובניו אינם חוטאים, ואילו דוד ובניו מולכים לעולם.

[ה] עם זאת ראה בחדושי הגרי"ז קסה, שמביא כמה וכמה הבדלים הלכתיים בין מלכות בית דוד למלכים אחרים. בין השאר הוא אומר שבירושלים לא ימלוך מי שאינו מבית דוד. (אולי משום שיש קשר בין בחירת דוד לבחירת ירושלים). הוא לא עונה על השאלה כיצד מלכו החשמונאים בירושלים.

[ו] למה אמרו לבית חשמונאי (קדושין סו.) די לך בכתר מלוכה הנח כתר כהונה, ולא אמרו הנח כתר מלוכה לזרעו של דוד. ואולי מכאן שעקר מצות מלך מתקימת בכל מי שמולך עלינו. א"נ את זאת לא העזו לומר לו שהרי הוא מלך, אך לזה רמזו. א"נ זה היה חטאו של יהודה בן גדידיה וחבריו, שלא העריכו נכון את קדושת המלכות, שדמתה בעיניהם לחול שהרי בעסקי חולין היא עוסקת, ולא הקפידו אלא על הלכות המקדש.

[ז] ויש לחקור ולשאול האם דבריו שם תלויים בבחירה שמשה מדבר עליה כאן, או שהיא ענין בפ"ע. האם הבחירה בדוד היא למעשה בחירה ביהודה, או שיהודה נבחר ע"י יעקב ורק בימי שמואל נבחר דוד מתוך בני יהודה ועל בחירה זו מדברת התורה כאן. לחפש מקורות לשאלה זו.

[ח] כלומר: בנגוד למשפט כהן ועמוד הימיני הסוברים שההמלכה תלויה בעם, סובר חסדי דוד שההמלכה היא רק מאת ה'.

[ט] וראה גם בסוגיא המקבילה בירושלמי שקלים ו א (טז.) שם נאמר שלא מושחים מלכים כהנים משום שלא יסור שבט מיהודה. נאמר שם גם שאין מושחים אלא את בית דוד בלבד, וא"כ לא ברור מה הרבותא בכהנים.

[י] וכבר תמהנו על כך לעיל הערה כד שלא מצאנו ל"ת כזה.

[יא] וזאת משום שכפר בבחירת ה'. עם זאת, הגמ' (מגלה יד:) אומרת שגם אחרי בחירת דוד, כל עוד לא מלך בפעל ולא קבלוהו ישראל עליהם, המורד בו אינו חיב מיתה. אין די בבחירת ה'.

[יב] וכ"כ הרב עזיאל בהערותיו לספר תחוקה לישראל.