תגובה לשתי התשובות קצרות של הרב פרופ' נריה גוטל העוסקות באחוז החסימה בבחירות לכנסת ובשיטת הבחירות הארצית-יחסית.

ד"ר יצחק גייגר

ב'אמונת עתיך' 123 (תשע"ט) עמ' 25-21, התפרסמו שתי תשובות קצרות של הרב פרופ' נריה גוטל העוסקות באחוז החסימה בבחירות לכנסת[1] ובשיטת הבחירות הארצית-יחסית. בתשובה הראשונה טען הרב פרופ' גוטל כי 'מקורות רבים מצביעים על ראייתה של תורה בעין חיובית מתן ייצוג הולם למגוון פלחי האוכלוסייה, בכל הנוגע לענייני ציבור' (עמ' 22). בתשובתו השנייה טוען הרב פרופ' גוטל כי 'ניתן לטעון ששיוך אזורי ואינטרסים אזוריים אינם פחותים בחשיבותם מאידיאולוגיות שונות' (עמ' 25). הרב פרופ' גוטל מניח בקל וחומר זה שעל פי התורה גם השקפות עולם זכאיות לייצוג. אך עיון בדוגמות מהתורה ומהקהילות היהודיות שהביא הרב נפתלי בר אילן בספרו רחב ההיקף על משטר ומדינה על פי התורה, מלמד שהזכאות לייצוג ניתנה בעבר למשפחות חשובות, שכבות כלכליות-חברתיות, קהילות, עדות, אזורים ושבטים[2] אך אין במקורותיו ייצוג להשקפות עולם. והדברים מובנים, שכן מתן ייצוג להשקפות עולם בגופים מחליטים הוא מחידושי העידן המודרני.

בהזדמנו זו נעיר כי מדברי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג נראה כי בימינו צריך לצרף את הנשים לקבוצות הזכאיות לייצוג. אמנם דעתו הייתה לכתחילה שאין נשים צריכות לבחור ולהיבחר, אך כבר הוחלט על ידי ראשי הישוב היהודי שנשים תוכלנה לבחור ולהיבחר וכן 'מה נעשה וזרם הזמן חולל שינויים כבירים וא"א לשחות נגד הזרם'.[3] במציאות זו, לדעתו, נשים צריכות לא רק לבחור, כדי לחזק את הכוח הדתי במוסדות השלטון, אלא גם להיבחר. שני נימוקים הביא הרב הרצוג להתיר – ואולי אף לחייב – לנשים להיבחר. נימוק ראשון הוא שאם 'הנשים הדתיות בעלות שכל וכשרון תעדרנה מהפרלמנט' אז 'יחסר לנו כח והשפעה'.[4] הנימוק השני הוא הצורך והזכות של הנשים לדאוג לצרכים שלהן. נימוק זה מנוסח על ידי הרב הרצוג בהמשך דבריו בשלושה אופנים.[5] האחד, 'וידוע לנו שכבר הנשים הדתיות גם מאגודת ישראל מאורגנות ומהוות כח חשוב, ואם תשארנה על כרחן בחוץ [מהפרלמנט] יתערערו ממילא הארגונים שלהן ושוב הפסד גדול'. השני, לאור תשובת הרשב"א, 'למדנו מדבריו... שבכל דבר הנוגע לענינים כספיים שלהם יש להן זכות הצבעה'. השלישי, 'והנה הפרלמנט דן בענינים הנוגעים לכל המדינה והנשים בכלל ומי יגזור ויפקיר את האינטרסים שלהם [= שלהן]'. מסתבר שהרב הרצוג בפקחותו לא סמך על גברים שייצגו כראוי את הצרכים והאינטרסים של נשים.

נוסיף כי לשיטה שהתחייבויות מדינת ישראל בהחלטת החלוקה והאיחוד הכלכלי של עצרת האו"ם (הרב הרצוג) או הכרזת העצמאות (הרב רח"ד הלוי והרב יהודה עמיטל) מחייבות הלכתית, אז גם ערביי מדינת ישראל זכאים בימינו לייצוג. אם כך, אחוז החסימה במדינת ישראל צריך לאפשר ייצוג גם לרשימה של ערביי מדינת ישראל.

 

 

תגובה לתגובה  /  הרב פרופ' נריה גוטל וד"ר אורי בגנו

נראה כי המגיב נתקל במכשלה שרבים מתקשים לצלוח אותה, והיא, המעבר מ"עדה" ל"מדינה". הראיות שהוא מביא מדרך הייצוג בקהילות הן בבחינת "היא הנותנת" להרחבה ולא לצמצום. דווקא מדברי הרב הרצוג היה יכול להסיק כך, שאין זה רק "מחידושי העידן המודרני" אלא התפתחות הכרחית בעקבות התמורות שהביאה הרחבת המחויבות של האזרח למדינה.

אין דין השאלות שעמדו על הפרק בקהילות, שייתכן שאת רובן היה ניתן לפתור בגיוס ממון מאותן משפחות מכובדות וכנראה גם עשירות (ולמרות זאת, נדיר היה שקהילות נחשבו לנחלה פרטית של ההנהגה, גם אם נשלטה באורח אריסטורקטי או אף אוליגרכי), לאלו המוצבות בפני האזרח במדינתו, אשר דורשות את זכותו להשפיע על עתידו. דווקא התעניינותו של המגיב בצרפת היתה יכולה לסייע לו בכך, שהרי הדרישה לייצוג שווה של האזרחים באה מחמת התרחבות הכח הלוחם במהלך המאה התשע עשרה לקראת המאה העשרים, שראשיתה ב-  Grande Armée של נפוליאון ושיאה בצבאות ההמוניים של מלחמות העולם. דרישה שהייתה כה מתבקשת, שכאשר דורשים מהאזרח להקריב את חייו למען המדינה, לא ניתן להדירו מההשפעה על גורלו. כך, שלא ב"השקפות עולם" מדובר אלא בחיים.

לבסוף, הרי תשובת מרן הראי"ה זצ"ל מלמדת בדיוק על ההבדל בין הקהילות, שברובן היו הומוגניות, למדינה, המורכבת מקבוצות שונות, אשר מעלה את הצורך בייצוגן. עאכו"כ במדינת ישראל, שהמגוון בה עולה עשרות מונים על המציאות שהיתה באותה העת בצ'כוסלובקיה.

זאת ועוד – ושלא כנטען, הראיות להן נזקק הראי"ה, בוודאי שכוללות [לפי תפיסתו] הבדלי השקפות עולם. כך לדוגמה, השקפת עולמם של שבטי לוי ויששכר – שהתרכזו בלימוד תורה ובהוראת תורה, שונה מהשקפת עולמם של שבטי אשר וזבולון, שהכילו מוקד לא מבוטל של דגש חומרי. והוא הדין גם לגבי תלמידי חכמים, שאסכולותיהם שונות, וכפי שביאר זאת מרן הראי"ה במקומות רבים בכתביו. ואכן, לכולם נדרש ייצוג נאות.

אשר להערות בעניינן של נשים ובעניינם של מיעוטים – לא זו בלבד שכלל לא עסקנו בכך (ומה שייך אם כן "להגיב" על מה שלא נדון ?!), אלא שמאחר שמן הידועות הוא שהנושא נדון רבות בספרות תורה ומדינה, הרי שלא היה מענייננו כלל ועיקר. 

 

 

 

 

 

[1] בדיון בנושא זה צוין כי אחוז החסימה בצרפת עומד על 12.5%. נתון זה אינו רלוונטי לדיון שכן בצרפת שיטת הבחירות לאסיפה הלאומית היא רובנית ולא יחסית ואילו שאר אחוזי החסימה הנזכרים במאמר מתייחסים לבחירה בכל אזור.

[2] הרב בר-אילן, משטר ומדינה בישראל על פי התורה, כרך שני, מהדורה ראשונה תשס"ז, עמ' 588—589.

[3] הרב הרצוג, תחוקה לישראל, כרך ראשון, עמ' 111.

[4] שם.

[5] שם, עמ' 111—112.