מנורת הכנסת
המבקר בבניין הכנסת, שבירושלים, רואה מולו מנורה מרשימה בת שבעה קנים. מנורה זו מסמלת את המנורה שהייתה בבית המקדש. כינונה של המנורה החדשה עורר בשעתו דיון הלכתי שהונח לפתחו של הרב הרצוג זצ"ל - רבה הראשי הראשון של מדינת ישראל. המאמר שלפנינו מבהיר את הדילמה ההלכתית, ואת המענה שהרב הרצוג נתן לה.
שאלות הלכתיות לא מעטות ליוו את הקמת מדינת ישראל, ועדיין מלווות אותה. אחת מהן התעוררה בשל רצונה של קבוצת אישים לתרום למדינה מנורה בת שבעה קנים (כסמלה של המדינה). דא עקא, הלכה מפורשת היא בשולחן ערוך (יו"ד קמא, ח) שאסור לעשות "תבנית מנורה" של בית המקדש, ולדעת רבים – לא רק עצם העשייה עצמה אסורה, אלא גם קיומה.
לדעתם של פוסקים רבים, יסודו של האיסור הוא משום "מורא מקדש". רוצה לומר: אין זה מכבוד בית המקדש שייבנו חפצים כתבניתו וככליו לצרכי חולין (מנחת חינוך לט, א; מעשי למלך הל' בית הבחירה פ"ז ה"י; מועדי הראי"ה עמ' 164; ועי' גם ריטב"א עבודה זרה מג ע"א ד"ה אכסדרה).
הפוסקים דנו בשאלה מה היא "תבנית מנורה" שנאסרה. חז"ל (ראש השנה כד ע"א ועוד) הדגישו, שהאיסור אינו אלא במנורה בת מספר קנים השווה למנורת המקדש – שבעה קנים, אך אין איסור במנורה בת חמישה קנים, שישה או שמונה. ביחס לסוג החומר ממנה המנורה נעשתה, מבואר בסוגיא (שם), שעל אף שבבית המקדש היא נעשתה משל זהב, ברם מכיוון שגם מתכות אחרות כשרות למנורה, ולו גם בדיעבד (וכך נהגו גם בית חשמונאי), לכן גם אלה נאסרו, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות בית הבחירה שם) והשולחן ערוך (שם).
כן דנו הפוסקים ביחס למנורה בת שבעה קנים אשר הקנים אינם עומדים בשווה - כבמקדש, אלא בעיגול וכדו': שיטת הבכור שור (ר"ה שם) לאסור, עפ"י שיטתו בהלכה זו בכלל, שהאיסור הוא גם בהיעדר פרטים המעכבים מבחינה הלכתית בבניית המנורה. מאידך, רבים שנקטו להקל (ראה סקירה בפתחי תשובה ובדרכי תשובה על השו"ע שם), זאת משום שאינה דומה ממש למנורת המקדש.
לאור זאת בחן הרב הרצוג - מי שהיה רבה הראשי של מדינת ישראל עם כינונה - את שאלת הצבתה של מנורת שבעת הקנים בחזית בניין הכנסת (פסקים וכתבים סי' מג – מד, ובסי' מח אות ג). הרב הרצוג הכריע להתיר, בעיקר משום שלמעשה כלל אין זו מנורה, שהרי אין בה 'בית קיבול' לשמן ובוודאי שאין זו מנורה שראויה לבית המקדש. (כיוצ"ב דנו פוסקים ביחס למנורה חשמלית, והתירו מטעם דומה – עי' שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' סא; וראה שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' צו, שמנורה שיש בה בית קיבול אסורה, על אף שאין בה שיעור חצי לוג כפי שנעשה במנורת המקדש).
אגב כך נציין שמרן הראי"ה קוק זצ"ל (מצות ראיה, או"ח סי' תרע) התבסס על הלכה זו של איסור עשיית תבנית מנורה, כדי ליישב את "קושיית הבית יוסף": מדוע מדליקים נרות שמונה ימים, בעוד שהנס לא היה אלא רק שבעה ימים? הראי"ה השיב, שאם אכן היו קובעים רק שבעה ימים, הרי שהיה מקום לחשוש שמא ברבות הימים יבואו לעשות לעצמם מנורות בנות שבעה קנים! כדי להימנע מכך, קבעו אפוא שמונה ימים – שמונה קנים.[1] נראה, שלתירוץ זה, על אף שיום נוסף זה אינו מבטא שום תוספת בנס – באה כאן לידי ביטוי כוחם של חז"ל, בהבנת אחריותם על קיום התורה, מעין מה שמצינו אצל משה רבינו ש"הוסיף יום אחד מדעתו" (שבת פז ע"א). באופן זה יתבאר גם כן פן נוסף של חנוכה, המכונה במקורות רבים כחג של תורה שבעל פה.[2]
[1] ביישוב דומה קדמו בעל שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' עא. להסבר הגותי של הנושא, ראה גם בנאומו ש של הרב קוק לרגל חנוכת בית המדרש למורים - המזרחי, מאמרי הראי"ה, ב, עמ' 478.
[2] נקודה זו חורזת רבות מדרשותיו לחנוכה של ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק.
