בקרה רבנית על חוקי המדינה
למלך יש סמכות לחוקק חוקים בלא צורך בהתייעצות עם הסנהדרין, זאת בתנאי שחוקים אלה אינם נוגדים דין תורה
תוקפם ההלכתי של חוקי הכנסת נדון רבות בדורות האחרונים ונאמרו בזה דעות שונות: יש שלמדו את תוקפם של חוקי המדינה מסמכויות המלך; יש שהתבססו על "דינא דמלכותא דינא"; אחרים דימו זאת לתקנות הקהל. אחת ההשלכות מהשאלה מה מקור תוקפם ההלכתי של חוקי המדינה, היא שאלת הצורך בהסכמה רבנית לחוקי המדינה. למלך יש סמכות לחוקק חוקים בלא צורך בהתייעצות עם הסנהדרין, זאת בתנאי שחוקים אלה אינם נוגדים דין תורה. תקנות קהל לעומת זאת אינן תקפות אלא אם כן נעשו בהסכמת "אדם חשוב" (ב"ב ט ע"א, שו"ע חו"מ רלא כח).
מכאן, שהסוברים שתוקפם ההלכתי של חוקי המדינה מבוסס על תקנות קהל, יצריכו לכאורה שכל חוק יעמוד לביקורת בפני סמכות רבנית, ורק לאחר אישורו יהיה לחוק תוקף הלכתי מחייב. יש מהפוסקים שאכן סברו שצריך הסכמה כזו, וכשזו אינה קיימת אין לחוקים תוקף הלכתי. אחרים סברו שחוקי המדינה תקפים הלכתית גם ללא הסכמה כזו. אחת ההנמקות מבוססת על כך שב'ראשונים' מבואר שבהיעדר חכם תורני הממונה על הציבור ומבקר באופן שוטף את התקנות, חלות תקנות הקהל גם בלי צורך בהסכמת "אדם חשוב". נטען אפוא שכך היא המציאות במדינת ישראל של היום, ולכן החוקים תקפים ללא צורך בהסכמת הרבנים (פסקי דין רבניים חט"ז ע' 254, עטרת דבורה סימן לו).
טעם זה כוחו יפה ביחס להתנהלות ממונית של עיריות, אך מה ביחס לחוקים שאליהם כן יש התייחסות רבנית? נראה שביחס אליהם הרבנות הראשית ממלאת תפקיד "אדם חשוב". אם כן, האם כל חוק צריך הסכמה של הרבנות הראשית? הרב שאול ישראלי (משפטי שאול - פסקי דין, סימן מח) כתב שדי בהסכמה שבשתיקה של הרבנות הראשית ואין צורך באישור מפורש ביחס לכל חוק. יש שהסתפקו בכך שישנה הסכמה רבנית עקרונית למערכת הדמוקרטית (ישכיל עבדי ח"ו חו"מ כח). אחרים הסתמכו על שיטות שפוטרות מהסכמה רבנית תקנות של ציבור שלם, ואינן מצריכות אותו אלא רק בתקנות של איגודים מקצועיים (ריב"ש סימן שצט).
מנגנון זה של בקרת "אדם חשוב" על תקנות קהל, מטרתו מניעת נזק לא הוגן ליחידים מתוך הציבור. הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ח"ד חו"מ סימן מב) סבור שבדורנו לא די באדם אחד שיהיה ממונה לדבר זה אלא צריך בית דין של חכמי תורה שמבינים בכלכלה, שתפקידם יהיה להתעסק בנושאים אלו.
