הערכים בצד של השוק החופשי
המאמר מבוסס על קלישאה רווחת, ולפיה קיימים שני צדדים: צד היעילות הכלכלית, שבו היתרון המוכח הוא לגישה הקפיטליסטית, וצד שני של ערכים, חמלה ודאגה לחלש, שבו יש יתרון לגישה הסוציאליסטית.
עם הערכים שהניעו את אמנון שפירא לכתוב את מאמרו אי אפשר שלא להזדהות, אבל על מסקנותיו ובעיקר על הגדרותיו יש ויש מקום לחלוק.
המאמר מבוסס על קלישאה רווחת, ולפיה קיימים שני צדדים: צד היעילות הכלכלית, שבו היתרון המוכח הוא לגישה הקפיטליסטית, וצד שני של ערכים, חמלה ודאגה לחלש, שבו יש יתרון לגישה הסוציאליסטית. על כן המסקנה היא שיש ליצור סינתזה, שזוכה בכל פעם לשמות שונים: קפיטליזם סוציאליסטי, סוציאליזם קפיטליסטי, חצי קפה חצי תה. כשהכותב הוא אדם תורני, כשפירא, הצד השני יתובל גם בפסוקים, מצוות וציטטות מחז"ל.
זוהי בעיניי תפיסה שגויה של הגישה הקפיטליסטית. הדוגלים בה אינם בהכרח רגישים פחות לערכים ולצורכי החברה מאחרים, אלא שהם סבורים שכלכלה חופשית תקדם ערכים אלו בצורה הטובה ביותר. לצידם עומדת העובדה ששום שיטה כלכלית אחרת לא הצליחה להושיע את ההמונים ממארת העוני והשעבוד. לא ניתן לקרוא את כתביהם של כלכלנים דוגמת האייק, פרידמן או סואל, ולא לחוש את העוצמה המוסרית והשאיפות הערכיות שהם ספוגים בהן.
קפיטליסט רציני אינו סבור שכל התערבות בפעילות הכלכלית היא פסולה, או שאין תפקיד למדינה. התערבות דרושה לשם הגנה על זכויות הקניין, תיקון כשלי שוק, וכן, גם בשל סיבות ערכיות. חניות נכים, לדוגמה, אינן יעילות מבחינה כלכלית, שכן לעיתים קרובות אנו יכולים לראות חניון מלא וגדוש אך חניות הנכים בו פנויות, ולמרות זאת אנו מקצים אותן, משום שערך הסיוע לנכה גובר על הרצון ביעילות כלכלית.
לעיתים עולה השאלה האם קיים קשר בין ימין מדיני לימין כלכלי. בעיניי התשובה חיובית, שכן בשתי הזירות אנו מזהים בשמאל חשיבה לא רציונלית. כשם שדיבור על שלום לא בהכרח מביא לשלום, ולעיתים אף מביא להפך, כך גם דיבור על חמלה ועל "חברתיות" אינו תמיד מקדם שאיפות אציליות אלו. כשלמדתי מדיניות ציבורית באוניברסיטת תל־אביב, היו לנו שני סוגים של קורסים: כאלו שעסקו במבנה הכלכלה באופן מקצועי, ונטו בבירור לצד ימין, וכאלו שעסקו ב"צדק חברתי", "צדק חלוקתי", "עוני ומגדר" וכדומה, ונטו לצד שמאל. היה הבדל ברור בין שני הסוגים: הקורסים הכלכליים היו מבוססים על נתונים, משוואות ועובדות, ואילו הקורסים האחרים היו מבוססים בעיקר על משאלות לב, אמירות לא מבוססות וקביעות לא מנומקות.
הגדלת הגירעון, שמשמעותה היא שבמקום שהדור שלנו יתאמץ וידאג לילדיו, הוא עושה את ההפך וחי על חשבונם – היא לא רק בעיה כלכלית, אלא גם בעיה מוסרית. יוקר המחיה בישראל, שנובע במידה רבה מפרוטקציוניזם, מכסות ייצור ומכסי יבוא מופרזים, אינו רק בעיה כלכלית, הוא בעיה מוסרית. הקושי של הדור הצעיר לרכוש דירה, בין השאר בשל כך שהוטל עליו לממן פנסיות תקציביות לשכבה גדולה של בני העשירונים העליונים בישראל, הוא לא רק בעיה כלכלית, הוא בעיה מוסרית. ויצירת תמריצים לא לעבוד אף היא בעיה מוסרית, בין אם מדובר בהיקף תקציבי ההעברה בישראל עד לשנת 2003, ובין אם מדובר בחלוקת נדיבה מדי של דמי אבטלה במסגרת משבר הקורונה.
אף שאני איש של בית המדרש, איני מנסה לכפות על התורה את השקפותיי הכלכליות. מן התורה ניתן ללמוד בעיקר שני עקרונות גדולים: שעושר ושגשוג הם ברכה לאדם ולאומה, ושיש לנו חובה קדושה לדאוג למי שגורלם הכלכלי לא שפר עליהם. כיצד לעשות זאת? אין בתורה הדרכה ברורה, אף שבהחלט ניתן למצוא בה חיזוק לחלק מיסודות השוק החופשי, כגון אחריות אישית של האדם, יוזמה וחריצות, חירות ועוד.
בדבר אחד אני כן מסכים עם רוח דבריו של שפירא. מאז שהימין החל לאמץ גישה יותר קפיטליסטית בכלכלה, קמו מקרבו גם דוברים שמבקשים לקדם גישה זו באופן פופוליסטי ולא מבוסס. לעיתים הם מבקשים לקדם מדיניות ליברטריאנית קיצונית שאינה קיימת באף מדינה בעולם, ולא במקרה, ולפעמים ניתן לזהות בדבריהם הקשחת לב ואפילו אכזריות ביחס למצוקות חברתיות אותנטיות. דוברים מסוג זה גורמים נזק למחנה שאותו הם מבקשים לחזק, וטוב יעשו אם ילמדו יותר לפני שהם ממהרים לקפוץ לעגלת השיח הציבורי.
