קול הנער
החגיגה סביב לידת בנה של השרה מרב מיכאלי מפונדקאית מתעלמת מהזווית של הילד וזכויותיו, מהזכות הבסיסית לדעת מי אמו האמיתית ועד היכולת להימנע מנישואי קרובים או לקיים מצוות כיבוד הורים כהלכתה..
החגיגה סביב לידת בנה של השרה מרב מיכאלי מפונדקאית מתעלמת מהזווית של הילד וזכויותיו, מהזכות הבסיסית לדעת מי אימו האמיתית ועד היכולת להימנע מנישואי קרובים או לקיים מצוות כיבוד הורים כהלכתה.
סיפור הליך הפונדקאות בו השתמשה מרב מיכאלי כדי לייצר ילד לבן זוגה ליאור מבלי להרות אותו, מציף את שאלת הפונדקאות ומוסריותה. במאמר זה לא אעסוק בשאלה שכבר דשו בה רבים, האם הפונדקאות מותרת או אסורה מבחינה הלכתית. כמו כן לא אעסוק בשאלה האם שעבוד האם ההריונית לחוזה השכירות של רחמה הוא תקף מבחינה הלכתית ומוסרית. במאמר זה אשתדל להביא את קולם של הילודים מהליך זה, ומשמעויותיו מבחינה הלכתית ומוסרית.
מי אני? שאלת זהותו של כל אדם היא שאלת יסוד. באופן טבעי אדם מעונין להכיר את שורשיו הן מבחינה תרבותית והן מבחינה ביולוגית ופיזיולוגית. "משפט הטבע הוא, שאם ואב מן הטבע יחזיקו בבנם, יגדלו אותו, יאהבו אותו וידאגו למחסורו עד אם גדל והיה לאיש. ... קשר זה חזק הוא מכל-חזק, והוא מעבר לחברה, לדת ולמדינה" כתב השופט מ. חשין בדנ"א 7015/94. מבחינה הלכתית יש ענין מיוחד בידיעה זו היות ואם הוא נולד לאישה יהודייה הוא יהודי, ואם לא הוא יהיה גוי. למרב וליאור זה אולי לא משמעותי היום, אבל כשאורי יגדל זו יכולה להיות שאלת חייו. יתר על כן חשוב לאדם לדעת מי הם הוריו היות וכך הוא יוכל גם לדעת מי הם קרוביו.
בנושא קביעת ההורות יש הבדל ענק בין תפיסת עולמה של התורה לבין תפיסת העולם של משפט העמים ובכלל זה החוק בישראל. כפי שהרחבתי בספרי "בשורת הצדק" משפט התורה מניח שיש מציאות אובייקטיבית אליה הוא מתייחס, ואילו משפט העמים מעדיף את ההסכמה האנושית על פני המציאות האובייקטיבית לטובת הסדר הציבורי. כך נבחנת שאלת הבעלות במשפט התורה כשאלה של בירור המציאות של מי החפץ הזה, לא רק בהקשר של תביעה, אלא גם כדי לצאת בחפץ זה ידי חובה במצווה, או כדי לא להיכשל באיסור. במשפט העמים הבעלות היא רק ענין הסכמי ולא מציאותי, ולכן הבעלות נבחנת בהתאם לתרומתה לסדר הציבורי. אם כך ביחס לבעלות על חפצים על אחת כמה וכמה להבדל זה יש משמעות בשאלת ההורות. לפי ההלכה ההורות היא ענין מציאותי באופן מוחלט. הוי אומר בעל הזרע הוא האב, ובעלת הביצית והרחם היא האם. כאשר מדובר בשתי נשים יש מחלוקת בין הפוסקים מי נחשבת האם, אך למעשה כבר הכריע הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל שיש להתייחס לשתיהן כאימהות לחומרה. אין שום חוזה וחוק בעולם שיכול להעביר את ההורות מבחינה הלכתית למישהו אחר. החוק ובתי המשפט בישראל אמנם נותנים מקום של כבוד להורות הביולוגית, והורות בסתם בחוק היא הורות ביולוגית, אך יחד עם זאת בקלות רבה הם מעבירים אותה למערכת ההסכמית, וכך בצו בית משפט נקבעת הורות למי שתכנן והיה שותף בתשלום ובליווי של הבאת ילד לעולם או בגידולו על אף שאין לו שום קירבה ביולוגית או פיזיולוגית. למצב זה יש השלכות מרחיקות לכת על ילדים שנולדים מהליך פונדקאות או קניית זרע בבנק הזרע, השלכות שלדעתי לא ניתנה עליהם הדעת כראוי.
הזכות לכבד
הנושא הראשון הוא נישואי קרובים - גילוי עריות. בתחילת הדרך כאשר היו מעט מקרים של פונדקאות והפריות מבנק הזרע הסיכוי שאח יפגוש את אחותו מבחינה הלכתית היה קטן. היום מדובר באיום מוחשי. בבג"ץ שהגשתי בשם תנועת "בוחרים במשפחה" יחד עם בני יהודה יו"ר "בצלמו" התברר שמדינת ישראל מעלה בתפקיד שלקחה על עצמה ליצור מאגרי רישום בהליכי ההפריה החוץ גופית כדי להגן על הילודים בהליכים אלו מפני נישואי קרובים. בעקבות עתירתנו התחיבה המדינה להקים מאגרים אלו, אך גם אם הם יוקמו אין בהם מידע על האם היולדת בהליך פונדקאות. מי שמגדל ילד שאמו הפיזיולוגית זו שהרתה אותו, היא לא אמו הגנטית בעלת הביצית, מן הנכון והראוי לדעתי שיחשוף בפני הילד בגיל ובזמן המתאים את היותו ילד לאמא נוספת, לא רק כדי שידע ולהכיר לה טובה ולכבד אותה, אלא בראש ובראשונה כדי לדעת מי הם אחיו ואחיותיו ואחי ואחיות אמו במידה ויש כדי לא להיכשל באיסור גילוי עריות. פונדקאות באמצעות גויה, אמנם תקל על התמודדות זו מבחינה הלכתית, אך מצד שני תחייב גיור. צריך לזכור שאיסורי עריות הם דבר שמקובל היום בעולם הנאור כדבר מוסרי הן מבחינה אנושית והן מבחינת הסיכון לפגם גנטי. חשיפת ילד לאפשרות של נישואי קרובים שלא במודע היא לא מוסרית לדעתי גם במקרה של פונדקאות באמצעות גויה.
נושא נוסף הוא הדיבר החמישי בעשרת הדברות, "כבד את אביך ואמך למען יאריכון ימיך...". למעשה ילוד לפונדקאית לא יזכה לקיים מצוות כיבוד אם לפי השיטות שיולדתו היא אמו. השאלה האם זה מוסרי ליצור מצב כזה לכתחילה היא שאלה שכלל לא נשאלה, כי הדיון הרווח הוא בזכות להורות אותו מובילים אנשים מבוגרים בעלי אמצעים שמסיבות שונות לא מסוגלים או לא רוצים להביא ילד לעולם בצורה טבעית. אולם מהנכון הוא שאנו כחברה נתבונן בהשלכות של מעשינו והחלטותינו גם מהזוית של הילוד שעדיין לא בא לעולם ואין מי שייצג אותו בשיח הציבורי. נצא מתוך נקודת הנחה שהוריו המיועדים של הילוד, אלו שיאמצו אותו אל חיקם לאחר הלידה יגדלו אותו באהבה ובשמחה ויעניקו לו את כל מה שהורים מעניקים לילדיהם. הוא גם יכבד אותם כפי שמכבדים הורים, אבל כפי שהזכרנו בתחילת דברנו התורה מתייחסת למציאות האובייקטיבית ואת מצוות הכבוד והיראה ילד זה בפועל לא יקיים. את מי שנשאה אותו ברחמה תשעה חודשים הוא לא יכיר ויוקיר, וכמובן לא יכבד. הסרת מעטה הסודיות מההליך כפי שהצעתי יכול להוות פתרון חלקי לא רק לסוגית הקרובים שהזכרתי לעיל אלא גם לסוגיה זו.
מטיפה ומקפיאה
נושא נוסף בעל משמעות הוא בפונדקאות חלקית בה האם ההריונית היא גם בעלת הביצית, או שהביצית היא מאישה זרה שהיא לא האם המיועדת לגדל את הילד. במקרים אלו נושא הילוד את המטען הגנטי של אישה שהוא כלל אינו מכיר. בנוסף לסוגיות שהעלינו עולה כאן גם סוגיה הנוגעת בנושאים בריאותיים. בדיון שנערך בכנסת בנושא בנק הזרע העיד מתן - שנולד מהליך של קניית זרע - שהוא ליווה חבר בטיפול רפואי. במהלך הטיפול שלא צלח הרופאה אמרה לו שלו היה לה את המידע הגנטי של החבר, היא הייתה יכולה להציל את חייו. מחלות שונות יכולות לקבל טיפול טוב יותר ופעמים אף מציל חיים כאשר ידוע העבר הרפואי המשפחתי הגנטי, למותר לציין שלמשפחה ההסכמית אין שום משמעות בנושאים אלו. גם בנושא זה הסרת החיסיון מההליך תתן מענה לסוגיה זו.
ולסיום אי אפשר בלי להתייחס למקרה בו פתחנו. ההודעה שפרסמו מירב וליאור על הבאתו של אורי בנם לארץ מעוררת מספר שאלות. האם הילד אורי הוא תוצר זרעו של ליאור וביצית של מרב או שלמרב אין שום קשר ביולוגי לילד? לא מדובר בחטטנות לשמה אלא בשאלה בעלת משמעות ציבורית שלדעתי מרב חייבת לתת לה תשובה. הקפאת ביציות נעשית בישראל רק עד גיל 41 לפי הנחיות משרד הבריאות. אם אכן מירב מיכאלי היא אמו הגנטית של הילד משמעות הדבר שהיא במשך כ-14 שנה מעודדת נשים לא להיות אימהות וזאת בשעה שהיא מסתירה מהן שהיא בחרה לשמר את האפשרות להיות אמא והקפיאה ביציות. האפשרות השניה והסבירה היא שמדובר בפונדקאות חלקית, ומרב אינה קשורה כלל לתינוק לא מבחינה ביולוגית ולא מבחינה פיזיולוגית. למעשה לליאור יש ילד מאישה זרה שהוא כלל אינו יהודי, ומרב קנתה בכסף את הזכות לגדל אותו ולהיקרא אמו כדי לרצות את בן זוגה. ברכות המזל טוב שהציפו את הרשת, העלימו את שאלת המוסריות שיש בסחר ילדים שכזה.
