על מעמדם של החשמונאים, שאינם התמנו על ידי נביא ושלטו בירושלים

הרב אחיה ליפשיץ

בהלכות חנוכה כתב הרמב"ם כי החשמונאים "העמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל...". ואולם בהלכות מלכים כתב הרמב"ם שדוד וזרעו בלבד הם שזכו בכתר המלוכה! אמנם ההלכה מכירה באפשרות של מלך גם משבט אחר, אבל הדבר מותנה בכך שהומלך ע"י נביא, מה שלא קרה אצל החשמונאים. זאת ועוד, הרמב"ם מדגיש שעל מלך העיר ירושלים להיות מבית דוד בלבד. מה היה אם כן מעמד החשמונאים, שלא התמנו על ידי נביא ושלטו בירושלים?

נראה שלדעת הרמב"ם, מלכי החשמונאים לא היו בעלי מעמד מושלם של מלך. מן התורה, מלך ישראל הוא רק "מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו" (דברים יז). מכאן למדו חז"ל שהעמדת מלך נעשית על פי נביא, וכך פסק הרמב"ם. אמנם הרמב"ן סבר שכאשר אין נביא אפשר להעמיד מלך גם ללא נביא, אבל נראה שלדעת הרמב"ם, משנבחר דוד וזרעו השתנה הדין ומעתה נדרש נביא.

יתירה מזאת כתב הרמב"ם בספר המצוות, שהממנה מלך שאינו מבית דוד עובר על איסור התורה "לא תוכל לתת עליך איש נכרי". אמנם נראה שבמשנה תורה הרמב"ם חזר בו מפרט זה, אבל נשאר איתן בדעתו שבחירת דוד אינה מאפשרת מינוי מלך אחר ללא נביא.

יכולתו של נביא להעמיד מלך משאר השבטים, דומה ליחס בין שילה לבין ירושלים בנוגע להיותם "המקום אשר יבחר ה'". ההלכה התייחסה גם למשכן שילה כמקום נבחר, אלא ששילה הייתה בחירה זמנית בעוד שירושלים היא הבחירה הקבועה. מעין זה בנוגע למלך ישראל: דוד וזרעו נבחרו כמלכות הקבועה של ישראל. עם זאת, כאשר באופן זמני נביא ממנה מלך אחר בשם ה', גם מלך זה הוא מלך שבחר בו ה'. מה שאין כן, כאשר מלך ממונה על ידי העם, ואפילו על ידי הסנהדרין, אך ללא נביא.

נראה אם כן שלדעת הרמב"ם, מלכות החשמונאים הועמדה ע"י הסנהדרין באופן חריג, כהוראת שעה הכרחית. הוראת שעה זאת חורגת מהכללים הרגילים, ומאפשרת העמדת שלטון  מלוכני, שאינו מלוכה כהגדרתה בתורה לעניין מצוות המלכות. הוראת שעה זו היא שאיפשרה את מלכותם גם בירושלים. בהתאם, ברור מדוע בהלכות מלכים הרמב"ם לא דן במלכות החשמונאים, זאת משום ששם עסק בהלכות המלך הקבועות, ולא בהלכות חריגות הנובעות מהוראת שעה.

[להשלמה: תורת המועדים (הגר"ש גורן זצ"ל) עמ' 171 ואילך, ענבי פתחיה (הגרמ"צ נריה זצ"ל) עמ' 295 ואילך]